בדרך אל הגילויים והחידושים

על פי הזוהר הקדוש, 'וירא אליו ה' ' איננו רק סיפור על עוד גילוי שה' התגלה בו לאברהם, מתוך כמה וכמה דיבורים וגילויים שהיו לו.  מה שמסופר פה הוא על הגילוי שהתגלה לאברהם דרגה אחרת, רובד אחר של עצמו.  במובן מסויים הוא התגלה לעצמו.  אחרי ברית המילה, עלה אברהם אבינו להארה חדשה, וגילה שם ספירות ומידות חדשות עליונות.  'וירא אליו' – אליו בעצמו.

  וזהו פתח למסכת של גילויים גדולים, הארות חדשות ולעתים לא מובנות ולא מוסברות – איך צדיק תפקידו להציל רשעים, איך לוט נושא עמו ניצוץ של משיח שצריך בכל דרך להציל, איך הניצוץ הזה חייב להתגלות ע"י גילוי עריות, איך לידת יצחק מביאה ברכה חדשה לעולם, איך יראת השמים של אברהם תתגלה רק בעקידה.  זוהי פרשה של גילויים והארות הרות-עולם.  והוא מחזיק בתוכו את הברכה הטמונה בכולנו – יש בנו דרגות עליונות, חידושים שאיננו מכירים עדיין אם רק נדע ונרצה לגלותם.  לכולנו יש נקודת 'מעֵבֵר', שאנו צריכים, שהעולם צריך מאיתנו. 

אבל גילויים אלה אינם באים סתם, רק בהארת חסד עליון בלי סיבה.  יש דרך לגלותם, להביאם להבשלה בעולם.  ונראה שיש שתי תנועות שצריך לעשות כדי לפתוח אותם, כדי ש'בהר ה' יֵרׇאֶה', כדי שפוטנציאל גלום זה ייצא לאור.  התנועה הראשונה היא תנועה של חיפוש.  וכך מילת מפתח מופיעה כמה פעמים בפרשתינו, בכל פעם ברגע של חיפוש עמוק – חיפוש להבנה, לישועה, לדרך חדשה.  איֵה.  'איה השה לעולה?' שואל יצחק בדרך להכרה של מקומו האמיתי בעקידה.  'איה שרה אשתך?' שואלים המלאכים את אברהם כדי לפתוח לו התקשרות חדשה עמה, שתביא עמה לידה חדשה.  את החידושים הפנימיים האלה אי אפשר להשיג בלי חיפוש עמוק ואמיתי.  ולעתים קרובות הגילויים מגיעים עקב משבר עמוק, מקום של רגע של הסתרה, בה צעקת 'איה' מבטאת את הצורך הכמעט נואש להגיע אל מקום יותר עמוק. 

ועם החיפוש יש עוד תנועה, פועל יוצא מהרצון, וזוהי תנועת מסירות הנפש.  בפרשה כולם מוסרים נפש.  אפילו לוט שנראה לעתים אדם מרוכז בעצמו ובהנאתו, מוכן למסור את עצמו ובנותיו עבור אורחיו.  וגם אם אמות המוסר נראות קצת עקומות, נראה שיש לו יכולת ברגע להתעלות ולמסור את עצמו כשנראה לו נכון.  כך היה גם אביו הרן שמת כאשר נזרק לכבשן האש.  אמנם הוא מת בגלל שזה לא היה לגמרי לשם שמים, אבל את תנועת המסירות אי אפשר לקחת ממנו. 

גם בנות לוט מסרו עצמם לגילוי עריות כאשר היה נראה להן שזו הדרך היחידה לקיים את העולם.  וכמובן שאברהם אבינו עצמו בברית המילה, בחיפושו אורחים גם ביום חם וכואב, והמוכנות לעקידה -  כל אלה, כל תנועה ותנועה הולידה גילוי חדש, עם חדש, דרך חדשה.  וגם אנו כאומה וכיחידים נדרשים לפעמים למסירות נפש, לפעמים אפילו עד כדי מסירות חיים ממש, ולעתים ברגעים שלא ברור לאן הכל הולך.  כך בימינו במלחמה הגדולה שלנו, כך בעברינו הרחוק והקרוב, כך מאז אברהם אבינו עד היום.  ומסירות הנפש שלפעמים הוא רק אור בפני עצמו, יכול לעתים להתלוות לגילויים הגדולים, לדרגות החדשות שאנחנו – כיחידים וכעם – יכולים וצריכים להגיע אליהם.

ובעומק מתלווה גם אמונה גדולה – שאכן יש בנו משהו יותר גבוה, יותר עמוק, יותר רחב ממה שהתגלה עד עתה.  ובאמונה זו, במסירות זו, בחיפושים העמוקים שלנו רוצים אנו למצוא דרך חדשה, מרפאת כאב, מלאה יראה ואהבה ורחמים, דרך שתוציא אותנו מכל המבואות הסתומים אליהם אנו נקלעים, ונזכה שגם עלינו ייקרא הפסוק הגדול:  "וירא אליו ה' ".  במהרה בימינו.

שבת שלום

 רז