העקידה שלנו

לעילוי נשמות החיילים הקדושים שנפלו על הגנת עמם וקדושת הארץ

עקידת יצחק. שורש הכוח של עם ישראל. שורש מסירות הנפש, יסוד בתפילותינו. סיפור חזק עם סוף טוב. ואם אמנם בדרך היה מאוד קשה ולא ברור ואפילו מפחיד, הרי שגילינו שנקודת המסירות של אברהם אבינו, ויצחק בנו, היא נקודת שורש שלנו. ובסוף כמובן הקב"ה אינו רוצה קרבנות אדם, ובמקום יצחק הוכן איל מששת ימי בראשית. ודורות אחרי אנו מתפללים – "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כדי לעשות רצונך, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו." ובזכות העקידה אנו מבקשים זכות של המתקה ורחמים. העקידה היא סמל למוכנות שלנו לתת את הכל למען ה', למען הקדושה, למען הארץ. אלא שהסיפור הוא לא כל כך ברור. ישנם פיוטים רבים שמזכירים את 'אפרו של יצחק', ואחרי העקידה יצחק לא חוזר עם אברהם. האם אמנם הסוף הטוב הוא כל כך פשוט? כי למעלה עם יצחק נשארו נשמות רבות של עם ישראל, מוסרי הנפש למיניהם – יהודים שנשרפו על קידוש השם, ששת מילוני נרצחי השואה, חיילים, נפגעי טרור, עד לאותם נשמות שהקריבו את חייהם אתמול למען עם ישראל בארצו. ונראה שיש באמת קרבנות של נשמות שהקב"ה מבקש, או שמוכנים אנו לתת, או שמדת הדין מתעקשת עליהם. צדיקים עליונים, בעלי נשמות שאי אפשר להסתכל עליהם מרוב זוהרם. וגם מי שירד ויורד עם יצחק מן העקידה, פותחים חיים חדשים ומאירים, מחוזקים מעוצמת המסירות ואינם פוחדים יותר – גם אלו יורדים עם נקודת כאב עמוקה בלב, עם שאלתו הגדולה של אברהם אבינו כאשר עלה: "ונלכה עד כה ונשתחוה", הולך אני לשאול מה אם 'כה יהיה זרעך' שהבטיח לי ה'. כי מעבר לכאב ולאובדן, בעומק יש שאלה, החוזרת עד לתחילת דרכו של אברהם אבינו. אמרת "לך לך" – להנאתך לטובתך, להגדיל ברכה בעולם. אז מה עם כל הסבל, עם כל הכאב? מה עם נשמות שעונו וסבלו? ואין זו טרוניא, חס ושלום, אלא בקשה עמוקה וקורעת – אנא ה' שכל נפש תהיה משמעותית בעיניך, שתראה לנו שהכאב אינו סתם, שיש אור בסוף המלחמה. לא רק שאין אנו יודעים חשבונות שמים, ולא רק שאין אנו יכולים לומר באמת מה עובר על נשמה, ואנו מאמינים שה' הוא טוב ורוצה משהו אמיתי מהעולם, אלא ברור גם שאין אנו עוזבים – את ה', את הארץ, את הדרך – לעולם. אבל יודעים אנו שהעקידה צורבת בנו. בקשתנו שה' יזכור אותה אינה בכדי – באמת היתה כבישת רחמים כדי להתחבר ממש אל ה'. ומבקשים אנו באמת שרחמי שמים יתפשטו עלינו ועל העולם, ונראה ברחמים פשוטים וגלויים את אור ה' בחיינו, ואת הטוב ואת השלום. ומודים אנו על הזכות להיות בארץ, על הזכות להיות יהודים, על עם ישראל המאיר, ועל כל רגע של מסירות נפש, לב וגוף. ובכל זאת לא פשוט. גדול סיפורינו, גדול מאיתנו, יראה גדולה נופלת עלינו, וכך מעיד הקב"ה: עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. ואנו מקבלים את הסיפור, ומוסרים את הנפשות, ומודים על הזכות, ובכל זאת – לא כולם שבים לבאר שבע. והנשמות האלה, הקדושים והטהורים, אנו מבינים שהם גבוהים ונעלים, ובכל זאת מבקשים שלא יצטרפו עוד למעגל הקדוש הזה. מבקשים אנו שנרגיש את הטוב ואת האור, ובאמת נרגיש שלום באמת בעולם. ושלא יפלו עוד מבנינו ובנותינו. ונודה לך באמת על התורה הקדושה, על העקידה שהיתה (ונמשכת) ועל הדברים הטובים והפשוטים שגזכה להרגיש כולנו כאשר תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

שבת שלום בשורות טובות רז