וידוי ותשובה על התקשרות לקרח

ב"ה

הרבה שנים

חיפשתי חיבור

לאותו אדם

שהשמיצו

שהשחירו

שגינו

שנפל בקלון

אל פי האדמה

 אל התהום.

הרגשתי הזדהות

שמעתי את דבריו

ולבי נפתח.

'כולם קדושים

ובתוכם ה'.'

בעל חזון קראתי לו

וביכיתי את נפילתו.

גם אני יכולתי

להיות כמוהו.

ידעתי שעם כל פגמיו

(האין הם פגמיי?)

עם כל טעויותיו

(הלא הם טעויותיי)

היה אדם טוב

טראגי

שואף לגדולות

ביקש לעלות

ונפל לתהום

(וחלק ממני

נופל איתו).

חיפשתי שנים

איך לדונו לכף זכות

איך להאיר את אורו

ולפחות

להרגיש את חסרונו

למלא את החור

שנפער באדמה

שנבקע בליבנו

בנפילתו.

אך היום

מרגיש אני

כי הקרחה

שנפתחה ביער

העצים שנגדעו

החור באדמה

שבלעו אותו

ואת שכנו

היתה בריאה טובה

 פי ה'

שענתה לו

וגילתה כמה הרס

היה בסודו. 

כולם קדושים

וקדושתם מתגלה

בחסרונם

בצמאונם

בקבלתם מן הרבי הגדול

ובתוכם ה'

כי אינם שלמים.

ולשאלתך –

ומדוע מתנשאים?

מתנשאים

לעומת השרפים

ומקבלין דין מן דין

קבלה שצריכה חור

צריכה אדמה

צריכה ענוה

דווקא כשהבית מלא ספרים

חייבים מזוזה קטנה כדי

לשמור עלינו

 ועל ענוותנותנו.

וכשהטלית כולה תכלת

חייבים פתיל אחד

קטן כדי למשוך אותנו

חזרה לים

לשמים

לכסא הכבוד.

וקרח יקירי

ראית אש יוצאת

מאמתך

מאמיתך

אש גדולה ומחממת

ובאת לשרוף

ראית כוחו

של לוי

ועשית לויה

 לגיהנום

אהבת רק את השמאל

את הפירוד

 את הצמצום

וחלקת

על השלום

ועדיין נושא אני עבורך

תפילה

שאחרי שלושת אלפים

וחמש מאות שנה

תצא מן השאול

מן השאלה

ותדע נאמנה

שמשה אמת

ותורתו אהבה

וכאשר תקבל ממנה

תוכל להיות לוי

שילוה אליך אישך

ותעשה לויה

לה'.

שבת שלום

רז