חיפוש קטן בעולם התמימות

ב"ה

מילה תופסת אותי השנה בפרשת הפרה האדומה.  נכון היא אדומה, ונכון שהיא צריכה להיכנס לשריפתה חופשיה.  ומכאן אפשר לגלוש לכל הדיבורים הרגילים עליה – היא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, היא נעשית מחוץ למחנה הקדושה, ועוד.  אבל יש מילה אחת שמופיעה בהצגתה שמתמיהה אותי מאוד – פרה אדומה תמימה.  באיזה מובן הפרה הזו נוגעת בתמימות?  ולמה חשובה תמימות זו, במיוחד שבעוד רגע הולכים לשרוף אותה?

אולי המילה תופסת אותי בגלל התעסקותי בפורים הזה בעניין התמימות.  'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' היה פסוק שהדהד לי מאוד.  ותמימות זו לרוב מועמדת אל מול החכמה, כמו בסיפור של ר' נחמן – 'החכם והתם', או בארבעה הבנים של ליל הסדר – החכם עם שאלתו המורכבת והמסתעפת, והתם עם שאלה פשוטה.  ולרגע כשעוצרים לחשוב על זה, מה באמת הערך היותר חשוב, או שמא יש דרך לשלב ביניהם, כי כידוע חכמה היא דבר שכל לומד תורה מחפש בכל יום, ותמימות היא מצוה גדולה.

ומתוך כך, כיון שרבי נחמן האיר בשם האריז"ל שהפֻר הופך לפרה, ואם כן עניין הפרה קשור לאור של פורים שזה עתה יצאנו ממנו, נראה שלי - נפש שעניין התמימות היתה נוכחות לה בפורים הרבה - המילה הזו בפרה פתאום נראית ובולטת.  וכך שתי שאלות מקבילות עולות לי – מה זו תמימות אמיתית? ומה היא תמימותה של הפרה? 

אני בטוח שיש הרבה פירושים, הרבה הבנות לזה.  וכמובן כמו כל השאלות מעתה עד פסח, השאלה מסתמא גדולה מכל תשובה, ולכן הנכם כולכם מוזמנים לענות על שאלות אלה בעצמכם.  אז אשתף מחשבה אחת שלי, בלי לחשוב שאני יודע (עדיין קצת ממני עטוף ב'לא ידע' של פורים), ובכל זאת בלי לוותר על הרצון להבין (קצת).  משמעות אחת מילולית של המילה 'תמים' זה שלם.  מי שהוא תמים הוא או שלם, או נמצא בשלמות (לגמרי) בתוך משהו.  זאת אומרת אפשרות אחת היא שתמימות היא המדרגה האחרונה של העבודה, שאדם שמשלים את עצמו מכל צדדיו יכול להיכנס לשער התמימות.  פירוש זה הוא יפה – אבל מאוד מפיל.  כי המצוה של 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' נשארת נחלת המצטיינים, אלה שהצליחו להשלים את כל עבודתם (ואולי באמת אין אפילו אחד כזה). 

לכן נראה לי שהפירוש השני יותר פותח אפשרות להתחבר.  תמימות ככניסה טוטאלית למשהו.  להיות תמים עם ה' זה להיות לגמרי עם ה', לא להשאיר מקום בראשי או בלבי שאחוז בעצמו, אלא הולך בתמימות עם ה'.  הבנה זו היא כמובן מקור המחשבה השלילית שמלווה את המילה בשפת העברית המתחדשת.  איש תמים הוא פתי, נאיבי, לא מבין את המציאות בצורה מלאה.  ומתוך כך הוא במדרגה תחתונה יותר מברי הבנה, ונתון תדיר לנפילות ברשתות הנוכלים.  מעדיפים אנו להיות קצת חכמים, מבינים שחושדים קצת, ונשמרים קצת אפילו מדברים שסוחפים לנו את הלב והנשמה.  תמימות מאיימת עלינו.

ומתוך כך צריך שתהיה מצוה מפורשת להיות תמים עם ה', כי האדם בטבעיותו ישים גבול לכמה הוא או היא מוכנים להיכנס למערכת היחסים הזו.  קורא לנו הקב"ה להיות לגמרי בפנים.  להיות תמים.  וכך גם הבן התם, שאינו מסתכל על התורה, או על הפסח, כדבר שצריך לחלק אותו לחלקים, להבין קטגוריות שונות ולנתח.  'מה זאת?' הוא שואל ומחפש להבין את המהות הכוללת של הדבר. 

הפרה האדומה היא גם כן תמימה.  המובן הראשון של זה הוא צבעה.  הלימוד של חז"ל מהמילה 'תמימה' הוא לימוד על חוסר הימצאות אפילו שתי שערות שאינן אדומות.  היא צריכה להיות לגמרי בתוך אדמימותה, תמימה באדום.  ועם תמימות אדמימותה נכנסת גם תמימות פנימית – כי היא כולה מוקדשת לטהרה שהיא תביא, והיא נשרפת כליל עד האפר, מובילה אותנו לקצה החיות שלה, שם נראה שהמוות הוא טוטאלי.  אך בעומק השריפה הטוטאלית, וקיצוניות הווייתה בעולם האדום של דין ודם, מגלה היא שם דווקא נקודה של חיים, של טהרה מטומאת המוות, של פאר רוחני שנכנס תחת האפר, ובזכותה אין דבר בעולם – סופני שיהיה אפילו כמוות – שיכול למנוע אותנו מלחזור אל טהרת ההתקשרות עם הקב"ה.  והמפתח לתנועה זו היא תמימותה של הפרה.

כמובן שאנחנו סופגים את התמימות, מתבקשים ללכת את מהלכה עד הסוף בלי להבין דבר, בתמימות המוכנות והמסירות שנדרשת ממי שהחכמה רחוקה ממנו.  ובמעבר הגדול הזה – מהתמימות של פורים בה 'התחייבנו' ללכת עד לאבדן הדעת הטוטאלי, באמונה תמימה שה' נמצא בכל דבר ובכל מקום, אל עבר ההליכה אחרי ה' במדבר בארץ לא זרועה שחוינו ביציאת מצרים – הפרה האדומה היא תחנה קריטית.  חייבים אנו לעשות פעולות לא מובנות, להיכנס למצוה שכל כולה תמימות כדי שיהיה לנו סיכוי להיות מוכנים לפסוח – לדלג מעבר לכלים (הצרים/המצריים) שהיו לנו עד עתה. 

והדבר הכי לא מובן בפרה האדומה, בחוק הזה שאנו אמורים לא להבין, הוא שתמימות כניסתה לעולם האדום, טוטאליות הדין שלה, הוא זו המעלה אותנו בחסד גדול מעבר לכל דין בעולם. 

מתפלל אני לקורטוב של תמימות זו, אפילו בהקשבה לקריאת פרשת פרה השבת, אפילו באמירת השם – 'שבת פרה' – ואולי זה כבר יפתח לי שער להיות קצת טהור לפסח, להיות מוכן לצאת ממצרים אל עולם חדש.  איני יכול לברוח מתוך התחושה האישית שבזה, מתוך הסובייקטיביות, אך כוונתי בוודאי נפרשת על כל עם ישראל, המשוועים להתחדשות, ליציאה מהצרות והמיצרים, ומחכים לאיזה פרה תמימה כלשהי שתטהר אותנו מכל קליפותינו וטומאותינו ונזכה לשמוח ממש בחג הקדוש המתקרב.

שבת שלום

 רז