כפיית הרצון

[בהר סיני] כפה עליהם הר כגיגית…

הדר (שוב) קבלוה בימי אחשורוש [ברצון]

(שבת פט עמוד א')

פעם

לפני שממש

אהבתי תורה

לפני שממש

הייתי מסור

פגשתי יהודי זקן

שאמר לי:

תרומה? זה כמו

מסים

רק שרוצים לתת.

לא ידעתי אז

שכל חיי

וכל חיי התורה

יסבבו סביב השאלה

מה רוצים ומה

חייבים?

מה אתן ומה

לוקחים ממני?

עד שהשאלה גדלה:

מתי כופים עליי

הר כגיגית?

ומתי אקבל

ברצון

באהבה

בשמחה?

ומה בקשתי

ומה שאלתי?

או שמא החיים אינם

כבקשתי

אלא כבקשתך. 

ואז יום אחד

בימי אחוש-בראש

הפך אחוש בלב

וחזרתי לקבל

את אשר החלתי לעשות

וגיליתי [שנכנס יין יצא]

סוד.

וכששמעתי את הסוד

נזכרתי בזקן

והבנתי עומק דבריו.

כי תרומה היא

תורה

ועוד מ'

עוד ארבעים יום

וארבעים לילה

ובהם נהפוך הוא

החיוב נהפך

לרצון

הלקיחה הפכה

נתינה

אני חייב כי

אני רוצה

אני כפוי כי

אני אוהב

אתה דורש כי

אתה מקשיב כי

אתה רחמן אמיתי.

ומאז

לפעמים מהדהד בי

תמיד

שבתוך תוכי

אותו אחוש-בראש

שהפך אחוש בלב

שם עליי מסים

על הארץ ואיי הים

ואני מתחנן

'קחו לי תרומה!'

שים עליי

מסים שאני

רוצה לתת

ותזכיר לי תמיד

תכפה עליי

 עד שאומר

רוצה אני.