לך לך החדש

ימים מטלטלים עוברים עלינו. ימים של שבירת מערכות, ושל התעוררות שלא לפי החשבון. ימים של כאב גדול – ופתיחה גדולה. ימים של שבר, אך גם הרבה חדש. וגם אם החדש יש בו הרבה קושי, עדיין כדי לנוע הלאה צריך לתפוס את החדש ולהאיר אותו, ולא לשקוע - לא בהתחשלות מתישה ולא בדיכאון וייאוש. אמת שתמיד פרשות אלה מדברות על טלטלות. בריאת עולם, חורבנו, מבול וגלות/גאולה של עזיבה את נקודת המוצא כדי לחפש דבר חדש. לך לך מארצך ומבית אביך. ובכל המסורות שלנו על דיבור זה דבר אחד משותף – תתחיל משהו חדש. ההתחדשות הזו יכולה לבוא בצורות שונות, אך גם כשהיא נובעת משבר גדול וכאב רבתי, עדיין צריך לראות בה ולשמוע בה את הקריאה הגדולה הזו. הקב"ה קורא לנו ליצור משהו אחר, שונה ממה שבנינו עד עתה, יותר שורשי ומחוזק בגזע העץ – לא רק גיזום וזמירה חיצונית. לפי המדרש התנועה שהחלה במשפחת אברהם – של תרח, אברהם, שרי ולוט – התעוררה מטראומה משפחתית גדולה – מות הרן אבי לוט ואבי שרי. המוות הזה בא ביחד עם ההצלה הגדולה שהקב"ה הציל את אברהם, אך הכניסה לגאולה הזו כאב גדול, והרגשה עמוקה אצל תרח שהמציאות שהוא חי בה – לא יכולה להחזיקו עוד. והם החלו את נסיעתם – אל ארץ כנען, אותה ארץ שנשמע עליה בהמשך כשורש החיים שלנו. אך תנועתם לא צלחה בתחילה. הם הגיעו עד חרן ועצרו שם. תרח אף מת שם. הטלטלה הניעה אותם, אבל רק עד לגבול מסויים. וחרן כידוע מזכיר לנו – חרון. במלים אחרות, הסערה הנפשית שתפסה את המשפחה, הכאב וכן – הכעס – הצליחה להניע אותם, אבל שם זה הסתיים. והמשך הנסיעה – של אברהם, שרה ולוט (ובכוונה אני מספר עם שמותיהם החדשים, כי נראה לי שהתחדשות שמותם קשור גם לתנועה החדשה) – היתה צריכה להיוולד ממקום אחר. 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך'. הנסיעה שלך טובה – הכיוון הוא נכון, אך כל ההקשר והרוח חייבים לנבוע ממקור אחר. תעזוב את התנועה המשפחתית, והחל משהו אחר. הארץ שאתה נוסע אליה – היא הארץ אשר אראך. שם זה מהווה הסתכלות שונה על יעד הנסיעה. אברהם ושרה מחפשים גילוי, אור חדש, ולא רק בריחה ממציאות קשה ובלתי פוריה. צריכים לשמוע את הקול העליון האלהי שמניע אותנו ולא רק טראומה, כאוס, וכעס. צריכים דרך חדשה שתאיר ולא רק תתקן ותציל. והדרך לא ידועה, היא תלויה בהקשבה ובנחישות כאחד, מיוסדת על הכרה בצרכים אבל גם מוכנות להתחדשות אמיתית. ולכן למרות כל ההבטחות הטובות שאברהם קיבל מה', עדיין נסיעתו נחשבת נסיון. אמנם חיפש אברהם משהו חדש, אבל המוכנות לצאת לדרך היא עוצמה פנימית חזקה. ומאורם של אברהם ושרה ניזונים אנחנו גם. גם לנו יש קריאה גדולה לדרך חדשה. הדרך עוברת דרך מלחמות, ועתה מלחמה מסויימת מאוד, והוא ידרוש שינוי תפיסה, הבנות חדשות, ומוכנות ומסירות. אבל חלילה שניתן לדרך להיות מובלת רק מרגשות שליליים, רק מהבנה שהיה רע וקשה וכואב. כי עם כל התנועה והמסירות הראשונית, משם נישאר רק בחרן. חייבים אנו לחפש ולהקשיב לאור פנימי, ל-'לך לך' שמבטיח ומבקש שנמצא משהו מאיר בסוף. דווקא עכשיו, בתוך המערבולת של משבר וכאב, של גועל מחושך העולם והרגשת האי-וודאות, יש לנו עתה הזדמנות שפרשת השבוע מגלגלת לפתחינו: לשנות את הקשר הדרך, להילחם ולהתחזק דווקא למען אור חדש, ארץ אשר עוד נראה, למען קול ה' המהדהד בנשמותינו. וגם אם נידרש למסירות – מסירות כמו של שרה במצרים, מסירות כמו של אברהם וחביריו במלחמה הגדולה, מסירות כמו הכאב של ברית מילה – נחפש לקבל כוח מבפנים, מהדרך הגדולה של בני אברהם ושרה, מכוח הברכה שהתחדשה עליהם, וברכתו של מלכיצדק שידע להצדיק ולחזק את אברהם גם אחרי שבני בניו היו אלה שנהרגו במלחמה. תפילה גדולה ממלאת את לבי, שמן העפר והאפר בו אנו נתונים עתה נגדל ונתברך, מהאחדות הגדולה המתגלה שמחזירה את כולנו אל שורשינו הנטוע באדמת האבות והאמהות, באמונה הגדולה שה' החשיב כצדקה לדור כמו שלנו, שבגלוי הוא כמו עני טרוף. שהכאב והכעס האמיתי שמניע אותנו לצאת להילחם לעקור את הרע יהפוך תוך כדי לחיפוש חדש, למסע של גילוי וחידוש, של עם שהשתנה בפנימיותו לאור חדש. ומתחזק אני במיוחד מהדיבור המהדהד – 'ואברכה מברכיך ומקללך אאור', ורוצה ששוב יראה העולם כולו, ועמינו פנימה, את תכלית הברכה של הקב"ה אל אבינו הראשון – 'והיה ברכה'. ברכת שלום ושמירה, ברכת צדק וגבורה, ברכת נצחון אמיתי, ברכת אהבת עולם. במהרה בימינו.

שבת שלום

רז