(שובב)י"ם

התקופה שבה אנו נמצאים בשנה נקרא 'שובבי"ם' על שם פרשות השבוע. ולדייק, בשנה מעוברת כמו השנה – 'שובבי"ם ת"ת'. זאת אומרת שהשנה התקופה כוללת את פרשות תרומה ותצוה. בהבנה הקבלית, חסידית תקופה זו מסוגלת להרבה תיקונים ותנועות של תשובה. נראה שהבנות אלו בנויות על התעוררות גדולה שקורית במציאות הרוחנית שלנו, בין אם אנו ערים לה או לא. העולם של התורה פנימית קוראת לנו לשים לב לתקופה, ולקחת את הזדמנויותיה בשתי ידיים.במסורת של עולם הקבלה הדבר כרוך בייחודים, סיגופים וצומות – ותפילות מיוחדות. אך נראה שגם בהעדר הידע והכוונה המספקת לעבודות אלה, ובכלל בזמן שלרוב העם המוקד עבר מצורת עבודה זו לעבודה יותר שמחה, נגיעה בפנימיות התורה לא ע"י סיגוף אלא ע"י אהבה, וביתר שאת בארץ ישראל שבה אפשר כבר לטעום טעמי גאולה, - השערים הפתוחים בתקופה זו נוגעים יותר לשורש ההארה ופחות בעבודות מדוייקות ודורשות כאלה. ונראה לי שהמוקד נמצא בשם התקופה – שקרוי על שם פרשות השבוע. חבוי בתוך מהלך הפרשות האלה סוד האור של הזמן הזה, ואולי גם עצות איך לגעת בו.ובתקופה שמאורעות החיים ועוצמות הגלים ששוטפים אותנו לפעמים משאירות אותנו בהרגשת חוסר אונים והשתוממות, צריכים אנו להיאחז בכל חלקיק קטן של עצה מה לעשות, ואיך להתקדם מפה. להרגשתי, ידיעת התנועה של 'שובבי"ם ת"ת' היא מתנה גדולה הקוראת לנו לתפוס ולעשות.החלק הראשון של 'שובבי"ם' נוגע בסיפור יציאת מצרים. ברורה לנו המשמעות הפנימית של יציאת מצרים כמודל לתשובה ולפריצה החוצה מהרגלים כובלים, מתפיסות שמשעבדות אותנו, מצורת עבודה שמקטינה את הנפש וקושרת את מעוף הנשמה. צריך לשבור את המושגים ה'טבעיים' שלנו, את שלטון ההרגל והמוסכמות המשעבדים של תפיסת עולמנו. יש ה' בעולם ובהתקשרות אליו יתברך אפשר לצאת לדרך חדשה, שאמנם אינה ברורה וידועה אך מבטיחה היא חירות וגדילה.ועתה נכנסים אנו אל החלק השני – יתרו ומשפטים – חלק שבו נקראים אנו, לפעמים בפתאומיות כמו שהיה לעם ישראל במדבר, להיפתח לקול ה', ללמוד את התורה שמוארת לנו מלמעלה, להתכונן לקבל דרך חדשה שתחבר אותנו, גם אם היא מטלטלת וגדולה עלינו. פתיחה ודוגמא מקבלים אנו מיתרו, חותן משה האגדי, ששמע על יציאת מצרים, על מלחמת עמלק וקריעת ים סוף – שמע ובא. עזב את כל הבנותיו ודרכיו והבין שקורה משהו בעולם שמצריך שינוי גדול ועמוק אצלו. היתה לו מספיק ענוה וקבלה כדי להפנים שמאורעות גדולים כאלה קוראים לו לקבל ולהצטרף, לשנות כיוון פנימי רוחני ומעשי ולהיות חלק מהמהפכה.אמנם איננו חיים בזמן יתרו, ברגע יציאת מצרים, ואולי איננו בגדלות הרוחנית שלו, שהגביר בכל שנותיו את החיפוש הרוחני, לפי חז"ל בכל תרבות רוחנית שהיתה קיימת בעולם. איש חיפוש היה יתרו, איש שהיה מוכן לעבוד. אבל גם אם איננו בדרגתו או מוכנות להתמסר, בכל זאת התורה מלמדת אותנו שהכל התחיל אצלו מן הפתיחות לשמוע. לשמוע במובן העמוק – לשים לב למה שקורה בעולמו ולהקשיב ולהפנים את משמעות הדברים. ונקודה זו נגישה לכל מי שירצה. גם אנחנו יכולים להטות אוזן, לשאול ולחפש את המשמעות העמוקה במאורעות שמתרחשים בזמננו. דרושים אנו לעומק, עומק שמיעה, עומק קבלה, ועומק של מוכנות לצאת לדרך. זהו הלימוד הראשון מפרשת יתרו, שמגלה לנו אדם מיוחד במינו שלא בא משורותינו, לא היה משה רבינו מלידה, ואפילו לא חווה ישירות את יציאת מצרים וחלק גדול מן הנסים. הוא פשוט היה קשוב, ומוכן להשתנות.ועוד לימוד מקבלים אנו מיתרו. ביום המחרת של ביאתו להצטרף לעם ישראל, הבחין כבר בחסרון בהתנהלות, כאב לו מיד על הדרך שאיימה לפרק את משה רבינו ואת עם ישראל. ולמרות שמשה רבינו היה גדול הנביאים, אדם קדוש מעבר ליכולת יתרו או כל אחד להבין, ולמרות שהקב"ה דיבר עם משה והנחה אותו פנים אל פנים, לא פחד יתרו לומר לו "לא טוב הדבר אשר אתה עושה". וככל הנראה צדק יתרו. משה רבינו קיבל את כל מה שהוא אמר. לא רק שהוא לא התווכח – הוא ניגש מיד ליישם. כמו יתרו, משה רבינו שמע – ושינה.כי ברגע שאדם הוא חלק מהמהלך, מושקע ומחובר באמת, אפילו אדם חדש וחסר דעת לגמרי יכול וצריך להעיר ולהאיר כאשר 'לא טוב' מה שקורה. מזמינה אותנו התורה לפחות לשאול, לא להתבייש, לא להצטנע אלא לחפש דרך להועיל ולחזק ולפעמים להתריע.דבר זה הוא כמובן לא פשוט. ויש יותר מדי אנשים שחושבים שהם יודעים בדיוק מה 'לא טוב', ומוכנים לתת עצות שאינם אלא מגדלים פורחים באויר וכך לטרפד ולהרוס באמת. אך למרות סכנה ברורה זו, מספרת לנו התורה על תעוזתו ותקיפותו של יתרו – כי צריכים אנו כל נשמה, גם אם הכרתה היא חלקית, לתרום את החלק שלהם בבניין הדרך והעם. בצרכי ציבור, בפתיחת שערי האמת והתורה, ברחמים על עם ישראל, אין מקום לבושה כובלת. וכמו יתרו כמובן שצריך להתחיל בשאלה, בנסיון להבין לעומק את דרך הדברים. אך כאשר מתברר שיש לאדם לא רק טרוניא אלא עצה אמיתית לשיפור ולחיזוק, חייבים לשתף אותה, לפחות כעצה.ונראה לי התנאי להבחין מתי צריך לפתוח את הפה ומתי להמתין נעוצה בכוחו הראשון של יתרו – היכולת להקשיב. אדם שיודע לשמוע, לקבל, להפנים, להשתנות – אדם כזה ראוי גם להוביל שינוי. אנשים המלאים בעצמם, שבאים כדי להשליט את דרכם על כולם – כדאי שישתקו. אך נשמות שבאמת מוכנות להשתנות, להבין דרך חדשה ולקחת אותה, אלו הם נשמות שקולם יכול להישמע, כי הם אינם מדברים מתוך גאווה עצמית פסולה.וכמובן העצה, או העצות העיקריות, שמקבלים אנו מפרשה זו היא קבלת התורה. זהו אינו דבר סביל וסטטי של לעמוד ולהתוודע לאמת מוגמרת וקבועה, אלא מוכנות להתחבר, להיטהר וללמוד כדי להתניע גילוי וגאולה. לימוד תורה אמיתי משנה את האדם, ומרחיבה את הדעת, ותוך כדי כך מגדילה את התורה עצמה. ובזמן זה, כאשר ההבנות הישנות מתנפצות בעולם, כאשר המבנים שנשענו עליהם מתפרקים, צריכים אנו מחדש להתמסר ולקבל את התורה, לשמוע את אורה בצורה שמאירה לנו באמת ולראותה כמנוף לתשובה אמיתית, לא חיצונית אלא אל אור ה' ואהבתו.כמובן שכל מילותיי פה הם בגדר תפילה, בקשה מה' שנדע להפוך את 'שובבים ת"ת' השנה לתקופה שבה גילינו את עצמינו מחדש, והתרחבנו והתחברנו. ונזכה להיות בעלי ענוה ואמת פנימית – לקבל ולחפש ולא בשביל כבודנו. בעזרת ה'

שבת שלום

רז