תיבת התפילה

בפרשה שכולה עשייה - בנייה ופירוק, הולדה ומחייה, מעטים נראים הדיבורים.  נח עצמו הוא איש שבקושי פותח את פיו.  ובכך העולם ממשיך באלמותו את הדורות מאז שת, שבתחילה הוחל לקרוא בשם ה', ולבסוף הופסקה הקריאה כלל.  למך, הדובר האחרון, בקריאתו את שם נח, אפילו משאיר איזו תמיהה בשמו - 'זה ינחמנו', אך את ה-מ' השאיר מחוץ לשמו. והמעגל נסגר כאשר הקב"ה מדבר אל לבו, ומשאיר את שאר העולם מחוץ לשיח. 

אך בעומק לב השבוע יש דיבור אחד, מילה אחת שממלאת את כל העולם ובונה את העולם.  כל יסוד העולם, שהצדיק נבנה ממנו ומייסד בו את כל כוח הבריאה שלו, הוא בתיבה.  אותה מילה אחת, אותה תיבה, אליו צריכים נח ומשפחתו להכנס ולצאת, ובה כל החי שורה, וכל כולו הוא געגועי השמים - 'ואל אמה תכלנה - מלמעלה.' 

וכמו כל תפילה אמיתית, עוצמת המילה, התיבה המחייה, היא רק כאשר ניכנס אליה לגמרי - 'בא אתה וכל ביתך אל התיבה'.  כל כוחות החיות, כל חלקי המציאות שלנו צריכים להיכנס פנימה, לראות את ה'צהר', את האור של התיבה, ולדור בה בלי ידיעה מתי יוצאים.  זמן תפילה שאינה נמדדת בדקות ובשעונים.  ימים ושנים צריך לעבור בתוכה, עד שהארץ - הארציות והמעשיות תהיה מוכנה לקלוט אותה, ליצור לה מקום מנוחה.

בכוחה להוליד, בכוחה להחיות, ובתוכה אפשר להכין קרבן אמיתי המעלה ריח ניחוח, להפוך את יצר האדם הרע מנעוריו להבטחה של  חיים, לקשת היוצאת מתוך ענן אי-הבהירות ומאירה בכל צבעיה את הברית האינסופית בינינו ובין ה' ובין הארץ.

ועתה בימי מבול החיים, הדעת, התקשורת, הרגשות והדעות ושיטפון השנאה שאנו עוברים בלי סוף, חייבים אנחנו להיכנס אל תיבת התפילה, להתכונן אליה ולשהות בתוכה.  ללמוד אותה, להגביר את החיות שבה, ולבטוח בכל רבדיה שיחזיקו אותנו עד עבור זעם בעת זמן להחיות עם רב.  קרואים אנו קריאה גדולה להיכנס לתפילה, ולהיבנות ממנה - שיהיה לנו שם טוב, וחום ויופי. 

וביסוד כולם נולדים מנח, מיישוב הדעת, מקבלת החיים יהיה מה שיהיה ומהמוכנות הגדולה לעשות את התנועות והפעולות שנדרשות כדי לבנות את התפילה.  זוהי נקודת הצדיק שבתוכנו, מלאה תמימות ששיכת במיוחד לדור שלנו, ורצון ללכת כפי הבנותינו עם האלהים.

עדיין איננו יודעים את התיבה, את המילה, את צורתה ותוכנה,  אבל יודעים אנו שצריך הרבה כדי להתכונן אליה.  מידות צריך לבנות, ואמונה גדולה, וכן - גם זמן דרוש.  ושלושה צעדים - אחורה וקדימה - עד שניכנס ונרגיש עטופים ובטוחים באותה תיבה, באותה תפילה.  אבל בלעדיה אין לנו חיים ועולם ודרך לנווט בהם.  בני נח כולנו, גם אם אנו כבר בני אברהם שממש התפלל בשלימות. וה' יאיר עינינו וליבנו להיכנס אל התיבה עד שנצא ממנה יותר חיים ממה שנכנסנו.  בעזרת ה'.

שבת שלום\

רז