תפילה ל(ערב) חנוכה

רגע לפני האור של חנוכה, אור כל כך רצוי ונכסף בעת החושך הזה, אין לנו הרבה אמירות ותורות שאפשר לומר. כל עניינו של חנוכה הוא החידוש והאור הגנוז שמאיר לנו מתוך נרות חנוכה, והם מביאים איתם הארות חדשות. מה שיש לנו לפני ההארה, בלילות הקרים והחשוכים, לקראת סוף החודש, הוא כיסופים וגעגועים, רצונות ותפילה. רצונותינו נעים מהרצונות הפשוטים והבסיסיים – שנרגיש בטוחים, שיהיה לנו שפע מספיק לצרכינו, שיסתלקו אויבינו (עוד בראש השנה התפללנו על זה), שכל בני משפחותינו ישובו הביתה בשלום ובריאים – עד לרצונות הנשגבים ביותר: אהבה ושלום אלוהיים, מעייני תורה ודעת שופעים בעולם, וגילוי האחדות האמיתית של עם ישראל בתוך כל העולם. וביניהם יש ביטויים אינספור של רצון, של תפילה, של שאיפות כמוסות וגלויות. כי האדם, כמו יוסף הצדיק, מלא חלומות גדולים וקטנים. ולעתים אנו נשבים ברצונות הקטנים, שוכחים לרגע את גדלות נפשינו, את האפשרות הטמונה בנו. ומתוך הקטנות נכנסים אנו למוחין דקטנות ושכחים בכלל את הרצון, מחליפים אותו בכעס ובפחד, במאבק הישרדותי עיקש ופתלתל. משליכים אותנו לבור ריק ממים ותזונה גשמית ורוחנית, שם יש רק עקרבים ונחשים שמאיימים. ולפעמים גם הדיבורים הגבוהים הם בריחה ממציאות קשה, ואינם באמת ממלאים ומנחמים את הנפש. ומכאן התפילה הראשונה לחנוכה הזה: שנזכה, בתוך המלחמה והמאבק, לזכור מי אנחנו, לזכור את הלב הגדול שלנו, שיש לנו באמת רצון עז. שנדע שאנו, כמו פך השמן הקטן שמצאו במקדש, מעטים המחזיקים את המרובה, באמת רבים בתוך ידי המעטים, ושאם כל קטנותנו הננו נס גלוי, ויכולים לדלוק ולהאיר במעמקי החושך לאורך זמן אינסופי. הניצחון שלנו תלוי בנצח, בידיעה שאנו מקושרים הרבה מעבר לגבולות הזמן והמקום שבו אנו שרויים. ואנו מתפללים לנַצֵח – לנֶצח – ולהאיר אור גנוז לצדיקים לעתיד לבוא. והוא תלוי גם בהוד – ביכולת להודות ולהלל, לדעת שיש הרבה מעבר והקב"ה הוא לא רק מעל לטבע, הוא מעל לזמן. הוא עשה ועושה לנו ניסים בימים ההם בזמן הזה ודאים אנו מעל לגבולות הזמן. בכל זה אנו רוצים להיזכר, לקבל אור ולדעת כל כך עמוק שיידלק הנר – נר ה' נשמת אדם – שאינו יכול להיכבה. אך לא רק שאינו נכבה, הוא מוסיף והולך. אנו משוועים, מתחננים לחנוכה – להתחלה חדשה שלא רק תגיב לעבר אלא בעיקר תתן לנו דרך קדימה. ומבקשים אנו שניפתח לדרך החדשה כבר הלילה. והיום, ערב חנוכה, מלאים אנו בתפילה, בגילוי רצון פנימי, שבאמת נזכה לראות בפועל, בגלוי, את האמונה הגדולה שאתה, רבונו של עולם, מאמין בנו. שנזכה לחוות אור בחנוכה, ולא רק להיזכר שפעם הוא היה. שנתחזק מההארה ולא נדכדך עוד בפאתי החושך והכאב בלי מוצא. ושהאור שלך הבוער בתוכנו – בגלוי ובסתר – יאיר החוצה אל עולם מלא פגעים וסכנות. ואני מתפלל שכל עם ישראל יידע לא רק להתאחד כדי להציל את עצמו, אלא יבוא ויבקש באמת: ברכנו אבינו כאחד – יחד – באור פניך. שנזכה לדעת כמה אנו כמהים ביחד, כמה חלומות משותפים יש לנו. החלומות הגדולים על השמש והירח והכוכבים שחלם יוסף כאשר עוד לא היה בשל, הם חלומות על האורות הגדולים שעם ישראל מכיל בתוכו, ושיוכלו בכוח צדיק יסוד עולם להיות מאירים בעולם. ונקודת אור מאחדת זו עולה מעל גבולות הדתיות, מעל גבולות הלאומיות, מעל גבולות האנושיות שלנו. מתפלל אני שנזכה לטעום טעם קטן ממנו בימי החנוכה הבאים אלינו. ונזכה להרגיש שאנו באמת יכולים לומר תודה. חנוכה שמח שבת שלום רז