בהר בחוקותי – מבט פנימה

אם בחקתי תלכו.  כידוע בהטייה של חז"ל:  אם בסודותיי תלכו.  אם תלכו אחרי באותם מצוות, עצות כפי שהזוהר קרא להם, שאין להם שום הסבר הגיוני, אזי יחולו עליכם כל הברכות העמוקות של הפרשה.  ישנה קריאה ללכת באמונה בדרך התורה.  ולכך העיר רש"י כי 'בחקתי תלכו' משמעותו עמל התורה.  העמל האמיתי שלה היא העמל האמוני, החיבור הפנימי.  היא דורשת לימוד - כן – אך היא דורשת גם עבודה פנימית עמוקה – לקבל, להתחבר גם בלי תובנות השכל.

והברכות המחכות לתנועה זו גם הם עולות על הדמיון.  'והתהלכתי בתוככם – כאחד מכם  ולא תזדעזעו ממני'.  אחד ירדוף מאה, וחמשה רבבה.  ליובל מחכה ברכה של שלוש שנות תבואה בשנה האחת, ואולי הברכה המטורפת ביותר, שבימינו נראה באמת חלום משיחי – 'ונתתי שלום בארץ, וחרב לא תעבור בארצכם'. 

כי אנו גרים בארץ פלא, מקום בו עיני ה' תמיד בה, מקום שבו גם הארץ רוצה שבת, דורשת שבת, מוכנה להוציא את עם ישראל לגלות בשביל שבתותיה.  וכמו שהר סיני אירח את המאורע הפלאי ביותר שקבוצת אנשים חוותה בעולם, כך עניינה של השמיטה והיובל הופיעו בהר סיני, להאיר את אור הפלא של התורה למי שמוכן להאמין בה. 

והדברים שנשמעים דמיוניים מסופרים בשכל ובפשטות בתורה, כי הם אינם אלא תוצאות ברורות של ההליכה באמון ובאמונה עם הקב"ה בארצו.  ואור השבת, שבעצמו נפתח מתוך האמונה הגדולה בחידוש העולם שהקב"ה ברא בששה ימים, נפרש גם על 'שבתות שנים', על השבע כפול שבע שמיטות שפותחות שער לעולמו של יובל, שנת החמשים. 

תמיד המספר חמשים נוגע לעולם שהוא מעבר ליכולתינו להבין עד הסוף.  יום החמשים של ספירת העומר – שבועות – הוא יום אחד שיכול להכיל בתוכו שבעה שבועות של ספירה.  בחגיגתנו אותו, נפתח את ליבנו לדיבור האלוקי שהופיע בהר סיני וקישר בין קולו האין-סופי של הבורא לבינינו, יצורים מבשר ודם, אנשים עם גוף ארצי ונשמה שמימית.  ובשנת החמשים, שנת החירות, עלמא דחירו כפי שהזוהר מכנה אותו, כבר נגלה את גאולתם האמיתית של כל האדמות בארץ – חוזרים אל נחלתם המקורית, אל ייעודם האמיתי, וכל איש ואשה פרטיים יודעים באותה שנה מי הם, איפה הם אמורים להיות, וקול השופר נשמע בארצנו. 

זוהי ספירת הבינה, בה נוכל לגעת אחרי שנעבור על שבע הספירות שנולדו ממנה, אחרי שנספור ככל יכולתינו – ארבעים ותשע – ואז נוכל להבין דבר מתוך דבר.  אך כפי שהגמרא מאירה – רק הקב"ה יכול באמת ליצור דבר בתוך דבר, חיים טמונים בתוך חיים אחרים.  ומי שנוגע במידה זו כבר נוגע בתחילת ההשפעה האלוקית, ה'אמא עילאה'. 

אנו כבר צועדים בצעדים בטוחים אל עבר הארה זו, ועתה קוראים אנחנו כי גם בעולם האדמה הקדושה של ארץ ישראל יש הארה של עולם חירות גבוה זה.  וזהו באמת עניין שמיטה אצל הר סיני – כפי שרש"י מאיר:  מה עניין שמיטה אצל הר סיני.  החיבור בין הארת ארץ ישראל והגילוי הגדול על ההר הוא בחינה של כח מה, אותה חכמה עליונה שנכנסת לתוך רחמה של הבינה כדי להוליד ממנה התגלות בעולמנו אנו של האור הגבוה.  בשמיטה, וביובל הנובע ממנה, ניגע בהארת המה הזה שהתגלה שם בהר סיני, כאשר ראינו את הקולות ואת הברקים, והעולם עצר מלכת. 

ובכך נקראת הפרשה הזו בהר – גימטריא אור.  יש הארה גדולה שהיתה בהר סיני, וגילויה נוכל להבין קצת רק כאשר נגלה את עולמו של יובל.  וכל האורות הללו גבוהים הם מאוד מבינתינו הפשוטה, עמוקים משכלנו הצר, ובחוקות אלו צריכים אנו לילך בלי הבנה ברורה של השכל אלא באמונה גדולה.  ובכך התנתה התורה את ברכותיה ביכולת 'ללכת בחוקותי'.  אך אם חס ושלום נמאס בחוקות, נחפש להתחבר רק לאותם דברים שהיינו מבינים לבד מעצמינו – אז העולם יחשך, ונהיה מוכים שבע על חטאתינו.  גם בסוף תהליך זה יזכור ה' אותנו ביחד עם הארץ ויבוא בסוף לגאלינו.  אך המסלול הטוב והישר מבקש הליכה בחוקות בשמחה, ופתיחה לסוד הגדול הטמון בהם. 

במובן מסויים אי אפשר בסוף לברוח מן האור.  'אם המר ימירנו – והיה הוא ותמורתו יהיה קודש'.  בסוף גם היכלי התמורות שאנו עוברים ומעבירים את עצמינו, היכלות אלה הם גם יהיו קודש.  אך לא נרצה לבחון את כוח עמידתינו בכאב שצריך לעבור לקודש הזה.  ולכך פותחת התורה אפשרות אחרת – 'אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם.'.  וככל שנשכיל ללכת בהם, כך תרבה פליאת הברכות שיחולו על ראשינו. 

דיבורים גדולים הם אלה, דברי הברית בינינו לבין ה' שנכרתו בהר סיני.  ובאמת אין לנו הבנה ברורה של כל הנאמר, והחוויות בהגדרה עולות על יכולתינו לדברר ולהסביר.  אך את הלב שנמצא בפתח הדברים – בלב הזה אנו יכולים תמיד לגעת.

והיום, ערב בהר-בחוקותי – אור הפלא של מצוות התורה – מתפללים אנחנו, מבקשים אנחנו הן את הכוח ללכת בדרך, הן את האמונה שתאיר לנו את הדרך, ואת אורך הרוח שיביא לנו באמת את ברכות התורה.  ונזכה שיתקיימו בנו מילותיה של התורה:  "ופניתי אליכם, והפריתי אתכם, והרביתי אתכם, והקימתי את בריתי אתכם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם.".

שבת שלום

 רז