תיקון הגבורה

שבוע של גבורה.  מילה גדולה - ומפחידה.  יש גבורות גשמים, כך הגמרא קוראת להם בהתפעלות.  מתוך כך עד לפני שבוע הזכרנו את הגשם בברכת הגבורה, והלימוד בגמרא מדמה את גבורות הגשמים לעוצמת הבריאה עצמה.  אך כפי שחווינו השבוע, גבורה היא גם אש מכלה.  היא מתבטאת בחיינו גם ככעס, כעס שיכול להפוך מהרה לאלימות והרג. 

כי מידת הגבורה היא שורש מידת הדין.  הכוח הגדול לקחת מציאות ולצמצם אותה, למקד אותה לנקודה מסויימת ספציפית שכל הכוחות ממקודים שם, היא עניינה של הגבורה.  וכאשר היא ממוקדת בהצלת חיים, במלחמה על הטוב והיושר והאהבה, כאשר היא מצליחה למגר את היצרים המשחיתים ולאפשר לאור להאיר דרך החורים שהיא בוקעת במסכים הגדולים - בעל מידה זו נקרא גיבור. 

אך לדין יש גם צד נוקשה, ולעתים אנו חווים אותה בצורה שנראית רחוקה משורשה האלוקי.  הכעס שעולה בליבנו לפעמים נובעת מתחושה של רצון שהעולם יהיה נכון, מדויק, מוסרי, לפחות לפי ראות עינינו.  והיא הופכת מהרה לנוקמת,שומרת טינה וצוהלת במפלת השני.  ואלה הם ה'דינים' שאנו מתפללים להמתקתם, ובסתר ליבנו להיעלמותם.  ייתכן והדינים באים ב'צדק', אך כפי שהזוהר אומר - 'צדק דינא קשיא'.  מחפשים אנו אשמים, אחראים שנוכל לנקום בהם יותר ממה שאנו מחפשים תיקון.  ובנפול אויבינו אנו שמחים, גם כאשר האויב הוא חס ושלום אחינו. 

בעומק גם הדינים הם גבורות ה', וגם להם יש מקום במהלך האלוקי.  ובעומק ברכתינו 'ברוך דיין האמת', מקבלים אנו את צידוק הדין בידיעה שמעבר לחוויתנו יש טוב בדינים שבאים.  אך בתפילותינו, בברכת הגבורה שאנו אומרים אותה שלוש פעמים ביום, אנו מזכירים דווקא את הגבורות שבצורה מפורשת מביאים חיים - 'מחיה מתים, סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים'.  כי יודעים אנחנו שמהות עניין הגבורה היא התמקדות בחיים.  במיקוד זה צריכים אנו לכוח הגדול שה' משפיע בעולם, לגבורה העילאה שמתגלה ברפואה, בשחרור החטופים, בהבאת חיים לאלה שנימוקים במוות.  ולשם נשואות עינינו בתפילתינו על הגבורה.  צריכים אנו את רוח הנלחמים על הטוב, את הגשם שיחיה זרעים קבורים באדמה, את הישועה העוצמתית שנלחמת על החיים. 

את מחירי הגבורה הגדולה הזו חשים אנו תדיר.  לא רק ביום שכזה, יום השואה, שבו אנו מכירים, מוקירים, מודעים לגבורה הגדולה שהיא עצם היותנו יהודים בעולם שמשום מה רווי שנאה אלינו.  ויש גבורה שפועלת בעולם הזה, כמו הפרטיזנים, לוחמי הגטאות והמתנגדים למיניהם.  ויש גבורה של מי שנשא ונושא את השם 'יהודי' בעולם ומת על קידוש השם.  ויש קדושי עליון, נדב ואביהוא וכמוהם, שאמנם טעו בדרכם המעשית, אך רצונם העז לעשות בקדושה מקנה להם את התואר -'בקרובי אקדש'.  כולם אנשי גבורה, מתוקנת או פחות, גבורה שדוחפת לחיים, גם כאשר בפועל הם מתים. 

ובעומק נקודת הגבורה היא משיקה כבר לחסד ולאהבה.  כל גבורה אמיתית נובעת היא מאהבה, מחפשת היא צורה אמיתית וחזקה לבטא את האהבה העמוקה.  ולמי שבאמת מלא אהבה, נראה שהגבורה שופעת בטבעיות, כי אם אני באמת אוהב, מה לא אעשה למען מושא אהבתי?  המאמץ לא ניכר כאשר העמל הוא עמל של אהבה, כי הלב מלא ברצון עמוק, ומתוך כך ההתגברות אינה ניכרת.  אך היא גבורה עוצמתית ביותר.  וכך אנו מוסיפים בתפילת הגבורה את הטל בימי הקיץ.  הטל לא נראה כגבורה.  הוא מופיע בעדינות ובסתר, ומרווה את העולם כל השנה למרות דקותו.  אך עדיין הוא ביטוי של גבורה.  הוא החיים הקבועים שהקב"ה משפיע לנו שנובע מאהבה שאינה תלויה בדבר.  וכולנו משוועים להרגיש את הטל בתוכנו, שנזכה גם אנחנו להיות גיבורים שאינם מרגישים את המאמץ שבזה כי כולה רצופת אהבה. 

ובתפילה לגבורה זו, שאת ביטוייה הרגשנו כל כך הרבה בשנתיים האחרונות, מוסיפים אנו רצון שהגבורה הגדולה הזו תחלחל גם למנהיגינו, וגם לליבנו.  מתפללים אנו שנזכה לגבורה שתוביל לחיבור אמיתי ועמוק בין אחים ואחיות, ליכולת להתגבר על הכעס, על השנאה, לגבורה שתגלה את האלוקות שנמצאת בתוכנו ובינינו.  שנזכה להשתמש בה להילחם בשונאינו, ויותר - לאהוב את משפחתינו, את עם ישראל, את בני האדם שעוד שומרים על צלם האלוקים שלהם, ונזכה להביא טל חיים עליונים לעולם שלרגע שוכח מהאור.  תן לנו גבורה להאיר את גבורתך הגדולה בעולם, בלי דינים ובאהבה גדולה. 

שבת שלום

 רז