תפילת לחש בראש השנה | דיבור לט"ו בשבט

ראש השנה היום. ארבעה ראשי שנים הם, ורובם ניכרים. הם מופיעים בראש חודש, וברגעים שברור שיש התחדשות גדולה. יש ציפייה לרובם, יש אור גדול שמופיע. אבל הראש השנה של היום – שאינו בראש חודש, והופעתו מתוקה לנו - אפשר כמעט לעבור עליו בלי להרגיש. זה לא רק הבחירה של המסורת כמעט לא לציין אותו, זה גם המציאות של החורף, והיותו באמצע החודש. זהו ראש השנה השקט.ובזה הוא כוחו. כי שקט נובע משני כיוונים. האחת היא חוסר המיוחדות, חוסר השינוי, ומתוך כך חוסר האמירה שיש בדבר. יש הרבה ימים "שקטים" בשנה, ומהותם הוא "רגיל". לא שבאמת יש יום רגיל – כי הקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית – אך החוויה היא שגרה וימי חול. ושקט זה בונה יום אחר יום, קביעות אחר קביעות ומתוך כך העולם משתנה אט-אט בלי שנשים לב.אך יש שקט אחר, שכל כולו סוער ורועש, אך אין אנו שומעים את קולו. זהו השקט של הסוד, של הנסתר. וזהו קולו של השרף העולה באילן בט"ו בשבט, של ההתחדשות הגדולה של ראש השנה הזה בו האדם הרגיש והענו באמת יכול לחוש בעוצמה איך שמשהו חדש מתחיל, גם אם ניצניו אינם נראים בארץ. אין הוא דורש תשומת לב חיצונית, אין הוא מבקש ציון מפואר. רוצה הוא רק שנדע שיש חדש.אמנם התקופה הזו בשנה נקראת שובבי"ם ת"ת על שם שמות פרשות השבוע, וידוע הוא זמן זה כזמן של תשובה והתחדשות, אך באמת אפילו כל ההתייחסות המתוקה שלנו לט"ו בשבט אינו תופס את העומק של מה שיכול להתחולל בפנים. הפרחים והפירות, העלים למיניהם כולם מושרשים באותו ששרף פנימי שמתעורר, אותה התלהבות ורצון שהיא שורש כל החיות בעולם.וכך אין הרבה מילים ביום הזה, יום שהוא קריטי ויסודי בחיי הרוח שלנו. אבל כמו יסודות אמיתיים, כמו השורשים שהם הם קיום העץ, ולא הענפים המתגלים, כמו הלב הפנימי והרצון הגדול שהוא המניע האמיתי להתחדשות, המילים האמיתיות של ט"ו בשבט הם סוד ותפילה.ובשנה זו שכל החיצוניות נראית קשה ובוערת, כאשר הכאב וההלם מסובבים אותנו, וגם הקריאה הגדולה לגבורה, דווקא בשנה זו נצרכים אנו ביותר בהתחדשות שקטה – לא מוכרת אך עוצמתית ומשנה מציאות. השנה רוצים אנו לדעת שלמרות שבחוץ לא נראה, באמת דבר חדש וגדול צומח היום. ובעזרת ה' השרף יבער בפנים, ויהפוך את כל ההתחדשות לגלויה ומקיפה – בפרט ובכלל, ובכלל הגדול ביותר.

שנה טובה

רז