אור בתוך הצמצומים

יש עניין עמוק בזה שהבירור השורשי הראשוני של עם ישראל היה במצרים.  הזוהר אומר שיש משהו עמוק ואלוקי שהיה חבוי שם במצרים שרק דרכו היינו יכולים להתברר.  כך הבין כנראה אברהם, כך ידע יעקב (ואפילו יצחק כמעט הלך עד שעצרו ה').  וכך מאז, יציאת מצרים היא יסוד ושורש למהלך הרוחני שלנו כעם וכיחידים.

ולמרות שאינני מבין דברים עד סופם, נראה לי שאחת הנקודות החשובות בזה נעוצות בשם של המקום.  מצרים.  מיצרים הם נתפסים הרבה פעמים כקשיים, העקות שחוסמות אותנו.  אך למען האמת כל העולם שלנו הוא מצרים אחד גדול, עם מימדים ומגבלות, עם זמן וגוף, עם צרכי החומר  ושאר עבודות קשות ומפרכות.  והירידה לעולם נתפסת כגלות בעיני הנשמה. 

ודווקא בגלות הזו אפשר לגלות עומקים של אלוקות שאינם נמצאים ואינם ניתנים להשגה בשום רובד אחר של המציאות.  'יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.'  והבירור הגדול של עולם הצמצום, של עולם הגבולות , של עולם שבו דין שורה לפעמים בחזקה גדולה מאוד - הבירור הזה מוציא אורות גדולים.  כל העבודה הקשה, החומר והלבנים, אפילו קוצר הרוח הרגעי, כולם תורמים את חלקם להוציא לאור את היד החזקה והאותות והמופתים הגדולים של הקב"ה. 

וכך גילה ה' למשה בתחילת הפרשה שלנו - וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'.  הדין הגדול, העוצמות הגדולות של העולם המצומצם והמוגבל שלנו - האלוקים המדבר אלינו מתוך הטבע (גימטריא אל-הים) קורא אל הנשמות הגדולות ומאיר להם - אני הוי-ה, אני המציאות המרחמת והטובה, אני האור הגדול.  וסוד זה הוא כל עניין יציאת מצרים.

ויציאה זו מצריכה תהליך של מכות, של שבירת תפיסה ואפילו של הגוף.  ולא רק שבירה של אויבינו, אלא גם אנחנו צריכים לראות את המופתים האלה, ולהתרפא מכל מחלת מצרים הגדולה - הלא היא ההבנה של שלטון הגבולות וחומת המגבלות.  אין סוף הוא האמת, שאורו גם שופע בתוך הסוף, בתוך מצרים.  ועד שאור זה יחלחל לכל הפינות, עד שמלך מצרים עצמו יכול לומר 'וברכתם גם אותי', הרי שלא נוכל לסיים את הזמן בתוך מצרים ולצאת למסע הגדול של הארת התורה ועומק ארץ ישראל. 

וכך צריכים אנו לדעת - בתוך מצרים - את ההבדל הגדול בין ארץ מצרים הפשוטה וארץ גשן, ארץ הקירבה והאהבה, ארץ אשר בה גם המיצרים מאירים, והאור בוקע - 'והפליתי את ארץ גשן'.  כי בתחילה, לפני שהיינו יכולים לצאת ממצרים לגמרי, היינו צריכים לעמוד בארץ גשן ולראות איך כל ההארות הגדולות של מכות נראים מתוך מקום של התקרבות, מתוך מקום שאפשר לגשת ולהרגיש.  וכך נבנינו עד שיכולנו כבר בפועל לצאת מן המיצרים אל עולם חדש. 

יקרה היא עד מאוד פרשה זו, בלעדיה כל החירות איננה מושגת, בלעדיה אין אנו יודעים איך לעבור בעולם המגבלות.  בלעדיה כל הארת התורה אינה משמעותית כי היא מותנית בהתעלות, במקום לדעת שהאור איתנו - למעלה ולמטה. 

ולא קלה היא הדרך, אך כל שניה בה היא גילוי, בכל רגע יש 'וארא' חדש.  ומתפללים אנו להפנים את הדרך, להפנים את הפרשה, להאמין בה', במשה עבדו, ובאותות ובמופתים הגדולים שמתגלים לנו ונזכה לצאת ממצרים, ביד חזקה ובמורא גדול במהרה בימינו.

שבת שלום

 רז