הארה מהלילה הרביעי

יש מנהג בברסלב לומר כל לילה בהדלקת נרות "אנא בכח" בצורה מיוחדת - שבע פעמים כל מילה.  וכאשר עושים זאת באיטיות - כמה דברים באים לידי ביטוי חזק.  הלילה שרנו את הפיוט/שיר/שם ה' כך ועלו כמה מחשבות.

התפילה הזו, פיתוח של רבי נחוניה בן הקנה לשם ה' בן ארבעים ושתים אותיות שכמובן איננו יודעים איך לבטא.  רבי נחוניה הפך את האותיות האלה לתפילה עמוקה.  ויש בה שבע "משפטים" של שש מלים (אותיות) כל אחד, שאפשר לראות אותם כשבע קני מנורה.  וכשכל מילה נאמרת שבע פעמים יש בזה קישור מיוחד.  

ושם ה' הזה עובר פתאום מביטוי קבלי עמוק של מציאות אלוקית לתפילה, תחינה מעומק לב.  כל מילה (כשאומרים אותה שבע פעמים) פתאום מתגלה בעוצמה.  מלים שתפסו אותי הלילה - 'עמך', 'דורשי יחודך', 'עדתך', 'שועתינו'.  ובמלים אלו כמיהה עזה להשתייכות וייחוד עם הקב"ה.

 ובפנימיות התורה כל סיפור חנוכה סובב סביב שם ה', גילוי אורו הגדול כמו שאנו אומרים ב-'על הנסים' - 'ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך…להודות ולהלל לשמך הגדול'.  כאשר עם שמרוכז באלילים (גלויים או נסתרים) כובש את העולם ואת המקדש, שם ה' נקטן בעולם, וכאשר אנו מחזירים את כבוד המקדש, כבוד ישראל, שם ה' מתגדל.  זהו 'פשוטו' של החג.   

אבל שם ה' זה דבר גדול ואמורפי שאין אנו תמיד מבינים או מקושרים אליו.  ומכאן שאפשר להפוך את השם לתפילה, ולבטא את ההתקשרות בגעגועים ותפילה.  כי יש נקודה של חנוכה שעוד לא הגענו אליו, שאיננו מובן לגמרי, 'ואין לנו רשות להשתמש' בו.  ומסתכלים אנו בנרות ומבקשים ומתפללים: 'שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות'.  אתה שיודע את את התעלומות, תשמע אותנו, בקטנות, בבורות, בכאב הגדול שלנו.  ו'נהל עדתך' במלחמה הזו, כמו במלחמה ההיא, כימים ההם, ותתיר צרורה וצרורים במהרה. 

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.