תפילת ערב ראש השנה (אחת מהן)

מכאן אני מביט, מסוף השנה.  קצת חוזר אחורה, שהרי בראש השנה ( שעבר) נידון מה יהיה בסופה.  מה שעובר עליי, עלינו, כבר היה נידון בראש השנה.  אבל בעיקר המבט הוא קדימה - אל ראש השנה.  מוזר מעט להסתכל קדימה אל ההתחלה, אך המוזרות הזו היא נחלתינו, עם ישראל, כי ההתחלה הזו היא גדולה מדי להכיל.  אי אפשר לגעת בה, ובוודאי אם לא נכין את עצמנו מראש.

ויודעים אנחנו שהאור של ראש השנה, הגדולה הפנימית הזו, איננה ניתנת לתפיסה לבד.  אז אנו מתכנסים ביחד, בתפילות, במשפחות, בקיבוץ.  ובעולם האמיתי של צדיקים אמיתיים, מתכנסים אנו להתחבר לנשמות הגדולות - גדולות מהחיים - שיש בהם כוח להכיל את הבלתי-ניתן-להכלה.  ומאמינים אנו שביחד, בביחד שבינינו, באיחוד הגדול עם הצדיקים והקהילות, נוכל לעשות מקום שאור ההתחדשות של ראש השנה יוכל להיכנס בטוב ובמתיקות לעולמנו. 

כי באמת מחפשים אנו דבר גדול מאוד - 'ויאתיו כל לעבדך, וייעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך, יכירו ויידעו כל יושבי תבל'.  כל העולם עובר לפניו כבני מרון, כולם חלקים יחידים של אור אחד של עולם נברא המתייחד שוב עם בוראו.  והדבר משתלשל שוב אל עולמנו הפרטי, אל הפרטים הקטנים של תיקוני נפש ורוח, של זיכוך הגוף והמידות. 

 ומכאן, מסוף השנה, מסוף שאיבת הרוח ששאפנו בראש השנה שעברה, נראים הדברים דמיוניים.  נפש עייפה אינה מאמינה בגודלה ובגודל האור מסביבה.  והמילים נעתקות  בדיבורים אלה - ורק תקווה קטנה ממלאת את הלב: תן לי נא לשרוד, לעבור את קו תחילת השנה עם קצת כוח.  שם, אני מאמין, תהיה כבר ההתחדשות.

אז הנני מציע את תפילתי הקטנה, מתוך עייפות החומר ומעמסת שנה שלמה.  קח נא אותי, בגודל נשמתי האמיתית, והרחב לבי עד שאוכל להחזיק את ייעודי, עד שאוכל לבטא בקצת את חלומות לבי, ליבנו, עד שהכלים יהיו מרובים מבלי להמעיט או להסתיר לרגע את גודל האור.  ותשפיע שפע טוב עלינו, ותן בנו אמונה בעצמנו.  ובזכות הצדיקים הגדולים באמת, בזכות נשמה כללית אחת, נזכה שיאיר טוב גלוי לחיינו ולעולם כולו.

במהרה בימינו.

שנה טובה

שבת שלום

רז