הרהורי שירה

ביום כיפור באמצע שחרית נמשכתי, כמעט בעל כרחי, למדף בו היה מצוי ספר של פנקסים של רב קוק.  נדחפתי לפתוח אותו - ואלה המלים שקראתי:  "כלום אינם שוים בלא שירת החיים.  שירת החיים הוא התוכן הנשגב האצרו באמונה.  כל האמת שאינה יכולה להתבטא בשום פרוזיות, מתבטאת היא בשירה."

הרבה נפתח לי מהרגע הזה, בעיקר על ערך השירה בתפילה - הן השירה המנגינתית והן המשוררית.  כל כך הרבה מהתפילות, במיוחד בתקופה זו של החגים והסליחות, בנויים בעיקר על מבנה שירתי, עם חרוזים, עם פסוקי א'-ב', עם משקל של שיר.  והמנגינות הם הלב של הזמן.  אבל אז נזכרתי בפרשת השבוע, היוצאת מתוך יום כיפור ומעלה אותו, אם אפשר.  שירת האזינו.

כתבו לכם את השירה הזאת, נאמר בפרשה הקודמת - הן על התורה כולה והן על פרשת האזינו.  ואכן כל התורה כולה היא גם כן שירה, אך יש שורש מתומצת בתוך פרשת האזינו - מושך בתוכו גם את התוכחה וגם את הנחמה, גם את הלימוד וגם את הסיפור, ובעומק גם את התפילה שבה.  ומקוצר זמן בימים טרופים אלה בין כיפור לסוכות, לא אפרט עניין ועניין, אך גם אני מקשיב לשירת הפרשה, לשירת התורה, מנסה לשמוע מתחת ומעל לפרטים את האוצר הנשגב הזה.  ואפילו בפסוקי תוכחה קשים, השירה מעבירה אותם עלינו בצורה שנוכל לאהוב גם אותם, ולו רק בשל מנגינתם. 

ומתפלל אני לשמוע את שירת החיים, בתוך כל האורות והצרות, בתוך כל התלאות והישועות, ובעיקר רוצה אני לשמוע אותה בתוך התפילה.  וכידוע, תפילה גימטריא שירה.  רבי נחמן אומר באחד התורות שלו שאם התפילה היא במצב 'קטן', צריך לגאול אותה, להגדיל אותה למדרגת השירה. 

כמובן ששירת החיים הולכת מעבר למה שאנו קוראים שירה במובן הפשוט.  לכל עשב, לכל חיה, לכל אדם יש שירה הנובעת מעצם חייהם.  יש שירה לים, יש שירה לאור.  ויש שירה לסיפור של זוג העובר את מסע החיים ביחד.  אך כדי להגיע לדרגת שמיעה שנוכל לשמוע את שירת החיים עצמם, צריכים אנו להיפתח לשערי השירה בחיים - הלא המה המנגינות והשירים המפורשים.  דרכם יש לנו כלים כדי לשמוע את השירה העמוקה בעצמה הבוקעת דרכם אל החיים. 

ויש בלבי ובדעתי עוד אריכות גדולה בעניין, כמו תורתו של רבי נחמן שאומר שמאחורי כל חכמה ואמונה יש ניגון שהוא שורשו, ובאמת בריאת העולם גם כן היתה בשירה.  אך בימים שאין זמן לאריכות אסתפק בתפילה קצרה זו:  תזכנו, משורר העולם, להתחבר עוד ועוד לשירים וניגונים של עמך ועולמך, לשמוע את הֵדם בתוכנו עד שנחל לשמוע את ניגונינו אנו, את שירת ליבנו. וחיינו יתמלאו במשמעות עצמית, ונאמר לפניו שירה חדשה. 

שבת שלום

 פתקא טבא

 רז