מחכים ליפת התואר

אין זה חידוש לרצות לתקן, לשפר, להתקדם באלול.  איך שלא מבינים את המילה 'תשובה' עניינה השתפרות.  ומתוך כך להרבה מן העולם החודש הזה מזוהה עם קבלות לעתיד, עם מובן מסוים של נדרים, עם גבולות והתחזקויות.  ובדרך מסוימת הדבר מתכתב עם שבועות הנחמה בתוכם אנו נמצאים, כי אנו מבקשים, מחפשים מהלך של גאולה ותיקון.

אך יותר ויותר, תחושתי הפנימית נעה לכיוון מילה אחרת, שהתשובה מכוונת אליה/  התחדשות.  למילה הזו הרבה מובנים.  אך בשורש כל המובנים האלה העניין הוא להיות במקום אחר, שלא הכרנו, שהמפגשים והמהלכים יהיו לא מוכרים ולא צפויים, אלא מלאי פלא וכוח אחר.  וכמיהה זו לחידוש, ששיאו אמור להגיע בראש השנה, בה נתחיל פרק זמן שלא היה עדיין בעולם, ובו 'יידון מה יהיה בסופו',  ממלאת את הלב במיוחד היחס לדברים שאנו צריכים לתקן.  אי אפשר יותר לבוא לדברים באותה גישה, באותו נסיון מלאה 'להתחזק שוב'.  חייבים חידוש.

הדבר אינו מוגבל לנפש הפרטית.  גם במובנים הקהילתיים והלאומיים, מרגישים אנו צורך עמוק בקולות חדשים, ברעיונות חדשים, בדרך שלא  ידענו לצאת מהסבכים והבורות אליהם אנו נופלים פעם אחר פעם.  התאוות והקלקולים, השחתת הכוח וכישלונות הביטחון - כולם יודעים שחייבים אנו חידוש.  חידוש מהותי ועמוק, לא תמונה שטחית חדשה המכסה על אותם מהויות של העבר.  מבקשים אנו תשובה. 

ובתנועת התשובה, אותה אנו רואים תדיר כמלחמה - חיצונית עם אויבים ישנים, או פנימית מול היצרים והפגמים הידועים - ניצחון אינו בידים שלנו, רק עם ה' ייתן לנו.  אנו מנסים, מחפשים, אך בעומק צריכים אנו להיפתח, להיות מוכנים לאן שזה ייקח אותנו - וזה אינו תמיד צפוי.  כך בסיפור של 'אבידת בת המלך', מספר ר' נחמן כי כאשר מצא השני למלכות את הבת-מלך בפעם הראשונה, זה בא מזה שהוא נכנס למקום הלא-טוב וחיכה בצד כדי לראות מה קורה שם.  ודווקא תנוחה זו משכה אליו את בת-המלך.  הוא היה מוכן להילחם אך לא אחז שדווקא הוא יודע.

וכך מאירה לנו התורה השבוע - "כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו.  וראית בשביה אשת יפת-תואר".  השלב הראשון הוא המוכנות לצאת לקרב, להילחם על התשובה, על שינוי החיים, באותו רגע צריכים אנו להיפתח למה שה' ייתן בידינו.  ויש הבטחה שה' ייתן.  אך פה מתחילה ה'טוויסט' בעלילה - פתאום שם בעומק הקושי והמאבק - יש אור חדש.  'אשת יפת-תואר'.  גם איתה יש תהליך לא פשוט, אך ייתכן שבסופו יהיו חיים חדשים.  לאפשרות הזו אנו מצפים.  אין לנו דרך להבין איך היא נראית, או מה זה ידרוש מאיתנו, אך דווקא זוהי הנחמה הגדולה:  האדם יכול להתחדש תמיד.  לעתים איננו מבינים את הגדלות ואת האור שהמסלול שלנו טומן בתוכו, והוא נראה לנו רק כבד ממלחמה ומאבק, אך אם נהיה בו-זמנית מוכנים ופתוחים, לא רק שמובטחים אנו שננצח, אלא (ויותר חשוב אולי) הדרך לשם תהיה חדשה ותאיר אורות ונקודות שלא ציפינו להם. 

במובן מסויים זוהי תפילתינו העמוקה.  כל חודש התשובה מוביל לדבר אחד - שנה חדשה.  יש רק כמה דברים שאנו יודעים בוודאות - ה' מלך, ואנחנו רוצים את הטוב והעומק והאור, ושבאמת האינסופית - כל דבר יכול להחביא בתוכו גאולה גדולה.  ומכאן אנו מתפללים, מבקשים, מתחננים, שה' יסלח לנו, שאנחנו נוכל לשחרר את כל העבר והכבדות במטענים שלנו, שהעולם שנראה יהיה העולם האמיתי - שה' מחדש בטובו בכל יום, בכל שנה, בכל דבר.

ושנזכה ש'יפת התואר' הזו באמת תהיה בשורה חדשה ומאירה לנו ולכל עם ישראל.

שבת שלום

 רז