זכרונו של משה

כתוב בגמרא שהמן שמח שהפור יצא באדר כי זה החודש שמשה רבינו נפטר בו.  הוא הבין שזה חודש שיש בו מפלה לעמינו.  אבל הוא לא ידע שזה חודש שמשה נולד בו.  ויש באמירה זו שני רבדים עמוקים הנצרכים לנו - תמיד ובפרט בעת הזאת.  ועתה בקרוב עלינו אותו ז' אדר, יום הולדתו פטירתו של משה רבינו, זה הזמן להתחזק בנקודות האלה בנשמותינו ובחיינו.

הנקודה הראשונה היא נקודת הנצחיות.  תודעה זו היא יסוד חיינו.  אמנם יש מוות, ומשה רבינו, אותה נשמה כללית בסיסית בלעדיה על דרכינו הרוחנית בעולם אבודה, גם הוא חי בעולם הזה וגם מת.  אבל ההבנה שהוא גם נולד, שבחיים יש מחזור של מוות והולדה, ומתחתם ומעליהם מציאות איןסופית שאינה מתוחמת ע"י מקרי הזמן.  את הדבר הזה הווייתה של מציאות עמלק אינה מבינה.  ובשביל להביס אותה צריכים אנו לדעת אותה ולהפנים אותה כל כך עמוק. 

לתודעה הזו יש הרבה השלכות.  המציאות בה אנחנו נמצאים - בין אם בזמן או במקום - לעולם איננה חסרת אונים.  כשאנו מוצאים עצמינו במציאות מאיימת, שהסביבה נראית שהיא מובילה אל הסוף, שאין מנוס מאבדון, צריך לזכור שכשם שמשה רבינו מת, כך הוא נולד.  אינסופיות מציאותו של הקב"ה היא תמידית.  כל העמלקים של העולם אינם יכולים לתפוס או לפגוע באמת עמוקה זו. 

ומנגד, הנקודה השנייה של הארת הולדתו של משה רבינו היא שיש הארה שנולדת מתוך הפטירה.  בהטייה החסידית - המן ידע שמשה רבינו מת, אך הוא לא ידע שיש לו הילולא.  כאן אנו נכנסים למציאות של 'חיי שעה', שפעולת הצדיקים בעולם אינה נפסקת גם כשנשמותיהם הלכו לעולם האמת.  ההתקשרות העמוקה של נשמות כלליות איתנו ועם עולמינו כל כך חזקה, האהבה שהם בנו ופתחו בחייהם מתעלה מעבר למגבלות הגוף וממשיכה להיות נוכחת ופועלת לעד.  משה רבינו נולד - להוויה חדשה שבו הוא ממשיך להיות רבינו ולפעול למעננו, ללמד אותנו תורה, להתפלל עלינו, להנהיג אותנו, גם כאשר גופו כבר אינו מופיע בעולם. 

אמת זו היא אפילו עמוקה מן הנקודה הראשונה, כי יכולתה של נשמה כזו להילחם למעננו היא בעוצמה שלא היתה כאשר היא היתה חיה בגוף על האדמה.  המן עמלק יכול להשתלט בחוזקה על החיים המוגבלים ע"י הגוף, אך נשמת משה שנולדת בכל פעם מחדש - על זה אין כוח בעולם.  ונקודה זו קיימת גם בתוך נשמת כל אחד ואחת.  ר' נחמן דיבר הרבה על נקודת הצדיק שיש בתוך כל אחד פנימה.  ובנקודה זו גם אנחנו צריכים להיזכר שכוחנו טמון במקום של לידה תמידית.  כל מוות הוא רק הסתלקות למדרגה יותר גבוהה.  וכך אנו 'מסתלקים' בכל פורים, ושואפים לגלות לידות חדשות.

זהו העץ גבוה חמשים אמה, מעל כל החשבונות שהמן חשב לנצח בו את מרדכי, אך גילה שבעצם מקום זה חרבונו.  ולכן מצווים אנו לזכור את אשר עשה לנו עמלק, כי בתנועתו ופגיעתו הקשה תמיד הוא יפתח את מפלתו הוא.  הוא קרה לנו בדרך, והוא קרא לנו להתעורר.  קרירותו אמנם פגעה בנו אך גם הצית את אש המלחמה נגדו לדור ודור. 

ואנחנו, עם משה נולדים שוב באדר, אם נזכור את ההויה כמו שהיא ולא כתמונת המן. אנחנו כמוהו שמחים שהפור יצא באדר, ומתעוררים כבר השבוע לזכור זאת.  ובעזרת זכרון זה, שכמו שר' נחמן האיר - מחיה את הלב שלנו - נזכה להתחדשות גדולה השבוע - בגשמיות ברוחניות בכל מאבקינו ומלחמותינו, ובכל צפיית הישועה הגדולה שמחכים אנו אליו. 

שבת שלום

 רז