חיי שרה

ב"ה

בכל שנה יש לי בקשה מפרשת חיי שרה.  אולי זאת תחינה משרה עצמה.  תמיד מאירה לי נקודה אחרת מן האור הגדול, מן הקסם.  כי משהו זורם בחיי שרה, משהו עמוק מחיי הגדולה מכולם המתאר חיים שלמים, מעבר למציאות.  כי חיי שרה נמשכים הם מעבר לחייה, אל מות הצדיקים שנקראים חיים.

והשנה נוגעת לי, מעוררת בי נקודת כח התפילה הנובעת מן הבטחון.  התפילה הגדולה של יצחק - שלמרות שהולך ארבעים שנה לבד, במציאות של עצמו, אחרי העקידה שמבדילה אותו גורלית מכל העולם,ובעולם כל כך מובדל מגידולו באור אברהם ושרה - תפילתו איננה נואשת, אפילו לא מתמיהה אלא "ויצא יצחק לשוח בשדה."  תפילת מנחה, אותה תפילה שמופיעה בתחילת התגלות הדינים, כאשר האור מתחיל להיעלם, היא תפילת שיחה - תפילה זורמת, תפילה שאין בה מועקה.  ואם אמנם למדו את קישורה של השיחה אל התפילה מהפסוק - 'ישפוך שיחו' - שם נראה שדווקא יש בו רגש גדול מלא כיסופים, הרי שבתוך שפיכת שיח זו ישנו משהו מאוד פתוח, שאין בה טיפת חסימה או קושי.  לכזו תפילה אנו משוועים - כל כך קשורים אנו לקב"ה, לעצמינו, לרוח הנושבת בתוך הלב שהלב נשפך כמים.  בטוחים אנחנו בקשב ליבנו, בקשר הפתוח עם הבורא, שאפשר לשפוך את הרגש.

אל כזה ביטחון נכסף אני בתוך עולם הספקות וחוסר העמידה העצמית שאני חי בה.  אל הלב הפתוח שמתפלל מעומק החיים כל כך חזק שתפילתו, כמו יצחק, יכולה להיענות מייד ממש.  אל חייה של שרה שידעה שכל שנות חייה שוין לטובה.  אל חוסר הפחד של יצחק שהלך להביא את אם שונאו - הגר - לאברהם שיתחתן איתה שוב. 

ורוצה אני עוד דרגה של ביטחון - בטחונו של העבד הקדוש, של אליעזר.  כי בתפילתו גילה לנו עוד אפשרות בתפילה, פתח שבטבעיות אני מפחד ממנו.  האיר אליעזר את אפשרות הסימנים.  בתפילתו על הבאר, בבקשו אישה ליצחק בן אדונו, כאשר בפירוש הוא לא ידע שדרכו תצליח.  "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי…"  ובכל זאת 'ניסה את מזלו' ונתן סימן, כמו מוכן להמר שדרכו תצליח.  ולמרות שברור שהוא לא יודע, לא פחד לתת סימן. 

חכמינו אמרו שנתינת סימנו לא היה כהוגן, והיתה אפשרות לקיים את הסימן באופן שמי שהיתה יוצאת עדיין לא היתה ראויה ליצחק.  במלים אחרות, כיוון כזה בתפילה הוא מסוכן גם אם הוא מצליח.  עדיף להיות תמים ולבקש בתמימות, בלי 'הוכחות' (אותה הוכחת לעבדך ליצחק).  ונשאלת השאלה - למה בכל זאת ה' נענה לתפילתו בצורה היפה ביותר, וזכינו שרבקה אמנו היא האור הגדול, עימה הצדיקה של עם ישראל?

והיום נראה לי שזה נבע מההתקשרות העמוקה של אליעזר בתפילתו, מבטחונו הגדול בה'.  לבקש סימן כה מפורש כמעט אומר - 'יודע אני שתצליח דרכי, עד שאוכל לפרט בצורה מפורשת את בקשתי.  ודאי תביא לי אישה כזאת עבור יצחק."  והדבר מעיד על התקשרות פתוחה בתפילה.  כמו בשיחתו של יצחק, התפילה אינה מלאה מועקה, פחד, חוסר ידיעה.  "ברוך ה' אלקי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני."  החסד והאמת נמצאים, וההודיה איננה על הגעתם אלא 'שלא עזב' אותם.  בטוח היה אליעזר שזהו המצב הנתון - חסד, אמת הצלחה.

וממקום זה מבקש אני לבטוח בה' - 'שלא הסיר תפילתו וחסדו מאיתי'.  ומי שמגיע לדרגה כזו של ביטחון, חי חיים ש'כולן שוין לטובה'.  אין ספק שהכל יהפוך לטוב.  וכך מאיר רבי נחמן, רבינו הקדוש.  'מי שיודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.'  עולם הבא הוא עולם האמת - אין פחד שם, אין חוסר ודאות.  ומי שמחובר אל ה', אל הצדיקים, אל האמת, בטוח הוא גם פה בעולם שאין דבר שיכול להיות 'לא לטובה'.  וממילא הדרך שלו, שלה, בחיים  הוא דרך בלי פחד, 'מהמר' על החיים כי בוודאי ה' יצליח דרכו. 

כאלה חיים מבקש אני, הקטן שמפחד בכל צעד לטעות,  שעוד לא למד להיות בטוח בעצמו, ובוודאי לא בה'.  אך זכיתי לקבל את התורה, בתוך כל ישראל, ובסודה פרשת חיי שרה, המלאה אור של ביטחון ותפילה שלמה.  ומתפלל אני שבזכות אמנו שרה, אזכה גם אנכי לבטוח וללכת בלי פחד בחיים.  'בטח בה' ועשה טוב, שְכֹן ארץ ורעה אמונה.'

שבת שלום

רז