כיסופי חקת התורה

זאת חקת התורה.  זאת החקיקה שהתורה עושה בי,  זה העומק שהתורה מעוררת בי, הרצון העז לגעת במים החיים שלה, כשם שפגשתי את החלל חרב והמת.  סוד התורה, שלא רק איני יכול להרהר אחריה, אלא שאינני רוצה להפר את סודה, להסביר אותה, להבין אותה פן יפוג כוחה כי אין ברכה שורה אלא על מה שסמוי מן העין.  וסוד זה איננו רק ברכה מתוקה, שפע טוב, אלא מהות עצם החיים עצמם, איך בתוך המוות, בתוך השריפה והאפר, יימצא ע"י מימיה החיים של התורה, המים השמורים בתוך הסלע, נקודה של חיים. 

זאת התורה – אדם כי ימות. באהל יטמא שבעת ימים ואז ייזרק עליו מי הפרה האדומה ופתאום הוא יטהר.  וזאת התורה שאני מחפש, שאני כוסף אליה.  אמנם היא דורשת שאמות עליה, שאמסור לה את נפשי, אך זה יהיה פחות קשה – כי ממילא אני מת עליה.  מתגעגע אני להרגיש את אהבתה עד כלות הנפש, ולדעת שלא משנה באיזה שלב של טומאה ונפילה אבוא, בסוף התורה תזרוק עליי את אורה ואת המים המחיים נפש צמאה, ואמצא את עצמי שוב בלב החיים.

ובכל הפרשה הזו יש אזכור של אהבת התורה – באהבת מרים ואיתה כל הצדיקים שמבארים לנו את התורה, בשיר הבאר בה נאמר "את והב בסופה" – אהבה בסופה, בנחש הנחושת שבסודו יש לשון נופל על לשון, פיתולי הלשון המחיים של התורה, ובמיתת הנשיקה של אהרן, שאפשר לחוש את החיים העוצמתיים שישנם במוות הקדוש הזה. 

כי באמת אין פינה – של החיים, של הלב, של המציאות, של כל המלים בעולם - שאין שם הארת החיים של התורה.  וגם אם נדמה שהחיים קשים וקשוחים כסלע, אפשר לדבר אליהם עד שיוציאו את המים הטמונים בהם, ואפילו אם חס ושלום נפגוש את המוות, אפילו אם הצדיקים הגדולים ימותו, בסוף יש חיים וטוב, כפרה ואור שיוצא אף מזה. 

וזאת חקת התורה, איך שהיא חקוקה בעומק החיים, בעומק הדין שמתגלה אף הוא כפרה אדומה – כוח של דם החיים והפריון. תמימה היא ולא עלה עליה עול.  והגם שיש ביטוי שנקרא 'עול התורה', 'עול המצוות', זהו רק בשביל אלה שעוד לא טעמו את החקיקה הפנימית, את האהבה הגדולה של התורה.  באמת לא עלה עליה שום עול, וכל הייסורים שבהם נקנים התורה,  הם 'נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש'. 

וכשנכנסים לסוד התורה, למקום המוסתר שאי אפשר לחקור אחריה, גם אי אפשר שייגע בה טומאה.  "דברי תורה אינם מיטמאין", כמו קברי הצדיקים שבמיתתם קרויים חיים, ואדרבה מיתתם מכפרת.  ועל זה כספה נפשי, מחכה אני לטהרה העמוקה הזו, לזריקת המים הטהורים שמובטחת בהפטרה, כי ידעתי שהיא חבויה אי שם בתוך הסלע.

והיום, בעת ייסורים ומלחמה, בעת מהפכות החיים שמביאות גאולה במהמורותיהם, משווע אני לחזור אל חקת התורה, לטעום אותה ולהיפתח אליה, למען נחיה אנחנו וזרעינו חיים אמיתיים פה בארץ החיים.

שבת שלום

 רז