שובבים לפורים

וכך ה'שובבים' משתלמים.  אותו נוטריקון בלשון סגי נהור, הנאמר בעצם בתקווה כי כרגע (שבועות לפני פורים) איננו באמת שובבים, ששבנו כבר משם, וייפתחו לנו שערים לגילוי האלוקי הגבוה שמאיר לנו מסוף הפרשה - 'ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו'.

פסוק זה הוא כל כך נשגב וגבוה שרבו בו הפירושים.  הרבה מהם רואים כאן איזה פסול, של גסות רוח, השלכת היראה הגדולה שנובעת מגילוי לטובת אכילה ושתיה.  ואפילו אלה שראו בכך שבח , זה היה כאילו אכלו ושתו.  אך באמת בתודעה של פורים אליה אנחנו הולכים, אפשר לומר שיש אמת של גילוי אלוקי מתוך אכילה ושתיה, אמת שתתגלה לנו רק בפורים. 

כי האכילה והשתיה של פורים אינם חיצוניים, אמצעים להנאה או לשמחה, אלא רגעים של 'ונהפוך הוא', שהעולם הזה הופך לגילוי וריבוי במקום צמצום והסתרה.  וכל הארת פורים היא שמתחת לכל ההסתרה יש גילוי אלוקי ותורה מפורשת.  ואולי אפשר לגעת לרגע לגילוי הגדול של המן (שלא להתבלבל עם אותו האיש) שבאכילתו תמיד גילה לנו את רצוננו האמיתי. 

ובהביני נקודה זו, מתברר מהלך ה'שובבים', ובפרט השלב האחרון הזה - המשפטים.  כי גילוי אמיתי, כפי שמסופר בתורה (בין אם מסופר לפי הסדר הכרונולוגי או לא)שהיינו צריכים לעבור את כל פרשת הדינים, עם כל חלקיהם ופרטיהם המדוקדקים והלכאורה-חשוכים, לפני שנגיע אל אותו גילוי גדול.  צריכים אנו באמת תנועה עמוקה של תשובה, של התבוננות ועבודה פנימית, לפני שנשחרר עצמינו אל האור הגדול של פורים של תורת הרצון, הלא היא מתגלה לנו מתוך האכילה והשתיה. 

ובתהליך הזה אין קיצורי דרך, אי אפשר לדלג ישר מעשרת הדברות, ל'ויחזו את האלוקים'.  ובאמת לא אמור להיות לנו רצון לקיצור כזה, כי ההארה גדולה היא עד מאד, כזו שכדי לקבלה צריכים אנו קצת לטשטש את חושינו, לבסומי עד שלא נדע כדי שקצת נוכל לגעת בה.  והעבודה הולכת עד ממש לרגע לפני.  כמו בפרשה, שם קדם לאותו גילוי ברית של דם על פנינו, אחרי ברית מילה שהיינו צריכים להשלים.  כך גם בזמן - רגע לפני פורים אנו נצום, תענית אסתר, תענית על ההסתרה הגדולה שאנו חיים בה. 

הרינו עומדים פחות משלושים יום לפני החג, והעבודה צריכה להיות בעיצומה.  אין אנו מוותרים על אף הלכה או דין, על אף פרט קטן כלשהוא שהרי 'משנכנס אדר, מרבים בשמחה'.  מרבים  בשמחה.  וכך כל קטנות מוחין יכולה להפך לגדלות, כל מעט הרבה יהיה. 

לפתוח מהלך כזה צריכים אנו את כלי הפתיחה הגדול שלימדנו רבינו נחמן הקדוש:  צדקה.  כל מהלך רוחני מצריך תנועה של צדקה המקדימה לו.  ב-'פתוח תפתח את ידך' נפתחת פרשת הצדקה, ומשם שואב רבי נחמן את התודעה שכל מהלך רוחני חייב צדקה בראשיתו.  גם המעבר מ'שובבים' לפורים מצריך פתיחה כזו - הלא היא פרשת שקלים.  השקלים, נדיבות מחוייבת הניתנת מדי שנה כדי להחזיק ולחדש את בית המקדש, הם גם פתיחת המסע אל פורים, ואז פסח ומעבר.   השנה השקלים נפגשים עם משפטים, מוודאים שמעבר יהיה מיידי - בלי להשתהות לפני הכניסה פנימה.

בזיווג עמוק, משפטים ושקלים נפגשים, אף מתאחדים השבת.  ואיתם בנו תפילה גדולה - פתח לנו שער, להיכנס בית המלך הפנימית ולאכול ולשתות בחזיון אלוקי.  מבקשים אנו לשוב - בנים שובבים שאנחנו - ומבקשים אנו לתת ולפתוח.  ומתוך כך נצעד בגבורה ובפחד ,בפתיחת הלב בשמחה וביראה גבוהה,  אל הגילוי הגדול, והאהבה הטמונה בו.

בעזרת ה'

 שבת שלום

 רז