תשובה על תשובה

בתודעה שלנו, היום, צום גדליה, זה היום הראשון של עשרת ימי תשובה.  כידוע דיבור זה לא מדוייק כי ראש השנה הם שני הימים הראשונים, אך בפנימיות, הדיבור הזה על עשרת ימי התשובה באמת מתחיל היום. 

כי ראש השנה הוא ההתחלה.  ושורש התנועה היא כמובן עיקרה, ומתוך כך ראש השנה היא נקודת השורש של השנה.  אך להיות בתנועה אמיתית של תשובה חייבים אנו לקחת את התהליך למקום של תשובה על תשובה.  תשובה כתנועה ולא כרגע אחד שבו אנו מתעוררים להשתנות מצריך מאיתנו לחזור ולעשות בכל פעם מהלך חדש של תשובה.  ותנועה זו נקראת בפי רבי נחמן תשובה על תשובה. 

לתנועה זו כמה פנים ושורשים.  הראשונה היא הרצוא ושוב הטבעי של האדם.  בכל התעוררות ישנה תקופה חזקה, ואז 'שוב' - אותם רגעי נפילת מתח ואנרגיה, ואולי אפילו חזרה למקומות ישנים.  כדי שהאדם ימשיך לחיות בעולם, להיות אנושי, חייבת להיות לו התנודות האלה.  כולנו מתעוררים בבוקר, ובאיזה שלב מתעייפים.  כולנו חייבים מדי פעם לשנות שגרה, כי הקביעות וההתמדה יכולים לשחוק.  וממילא אנו 'יורדים', לפעמים בירידה ממש, לפעמים בצורך אמיתי למנוחה.  ולכן צריך במודע להתניע מחדש, לקום בבוקר (של צום גדליה למשל) ולחדש את הכיוון.  זוהי התשובה של עשרת ימי התשובה, הכוללים התחדשות יומית - מובנית במסורת, ובעיקר בתוך הנפש פנימה.

נקודה אחרת היא ההתחדשות הטבעית של העולם.  הקב"ה מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית.  וכזכור במעשה בראשית היו שבעה ימים.  ואם כן כל יום בשבוע הוא הארה אחרת, פנים אחרות בבריאה.  וברור שפנים אחרות צריכות התייחסות אחרת.  ותמונה זו של ימי בראשית היא רק ביטוי אחד לשינויים אין-ספור של המציאות הנבראת.  כל יום, באמת כל רגע, יש לו פנים.  ותשובה חייבת להיות חיה בעולם, ולא תקועה בהארה אחת או פן אחד ששם באמת התעוררנו.  וזה מוליד קריאה לשוב בכל אחד מימי השבוע.  ובעשרת ימי התשובה שאינם ראש השנה ויום כיפור ישנם באמת שבעה ימים, כל אחד מהם מחזיק בתוכו יום אחד של הבריאה.

אך נראה לי השורש הכי חשוב בתשובה על תשובה היא ההבנה שהחיים הם אין-סופיים, הולכים מחיל אל חיל.  גם אם אין לי נפילה, וגם אם לא הייתי רואה את ההתחדשויות הרבות מסביבי בעולם, עדיין אינני רוצה באמת לעמוד על מקום אחד.  גדילתנ והתקרבותינו אין להם יעד סופי.  אם התשובה היא כנה, ונובעת מרצון באמת להשתנות ולהתקרב, אין אנו שואפים לתמונה מסויימת, אלא לתהליך של גילוי אחר גילוי, של עבודה אחר עבודה, של אור מתוך אור. 

ואולי זוהי התשובה, השינוי הבסיסי שיושב ביסוד הכל.  רוצים אנו לשוב על רצוננו להיות מקובעים ויושבים במקום אחד, להחזיק תמונה מסוימת של קרבה ודעת, להגדיר יעד ולמלא אותו בלי מחשבה להתקדם משם כלל.  תשובה איננה רשימת הספקים אלא לב בלתי פוסק של אהבה והתקרבות, של תיקון והתחלה.  וכך מתחילים אנו שנה - בראש השנה יכתבון אבל לא נחתמים.  ועד החתימה ביום כיפור, עד הנעילה בו אנו מבקשים, כוספים, רוצים להישאר בפנים לעד, צריכים אנו להפנים את הידיעה השורשית הזו - תשובה אמיתית היא באמת תשובה על תשובה על תשובה על…

ובזה היום הוא התחלת מסע השינוי, בצום שבחיצוניותו מתאבל על סוף המלכות שהיתה ועל השבר והפילוג הגדול.  אך בפנימיותו הצום מורה על רצון שוב לכוון, להמשיך את רצונותינו וליבנו אל התנועה של הזמן, יום אחר יום, עד שנזכה להינעל על זה ביום כיפור ולדעת שאנו חתומים על האהבה האינסופית של התשובה. 

ודבר זה נוהג בכלל כמו בפרט.  אין באמת בעם ישראל דיבור של 'יותר מזה אנחנו לא צריכים'.  יש לנו בקשות מיידיות, צרכים ורצונות שנוגעים לעמידתינו כיום במצב מסוים, אך גם אחרי שנזכה בעזרת ה' להשיג אותם, אנו חולמים עוד.  ואפילו חלומותינו הגדולים ביותר אינם הסוף, אלא רק סוף הדמיון שלנו כרגע.  ובארץ ישראל, הארץ אשר אראך, שכפי אמירתו של ה'מי השילוח' משמעותו ארץ שה' תמיד ממשיך להראות לנו חדשות, זקוקים אנו להיזכר בכך היום, למען לא נקטין את תפילותינו ורצונותינו.

בעזרת ה'.

שבת שלום וגמר חתימה טובה

רז