top of page

מצפה לחנוכה

שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה (רש"י בראשית א:יד)

 

 


מחכה לאור שתמיד

מתחיל בחושך

מחכה לשיר שתמיד

מתחיל בדומיה

מחכה ליום מנוחה – שבת שהיא

(מתחילה) מלזעוק

מחכה לחנוכה – חנו ב-כה'

מתוך המלחמה

 

כי פעם כשהאור לא היה

גנוז

הוא שימש עם החושך

והיו הם זוג שלם

אבל עכשיו החושך משמש-את

את האור

כל אחד בתורו, בזמנה

וככה אי אפשר להיות

יחד.

כמו הלבנה והחמה שכבר לא

נכנסים לכתר אחד

לבית אחד

 

הקשר היחיד הוא

שאחד רודף שני

השקיעה אוחזת

בעקב הלילה

והשחר בעקב היום

כשזה קם

זה נופל.

 

 

אבל יוסף ה' לי

חלום אחר

האלומות מסבות סביב אחד

וכל פעם – מוסיף והולך

מוסיף ה' בן אחר

נר אחרת

עד שכל הימים הנפרדים

היוצאים והנכנסים

מאירים יחד

ונר איש נכנס

לביתו

מתחת לעשרה טפחים

בפנים בחוץ

פך שמן אחד

שהם שמונה

 

ואור הגנוז חוזר להאיר

ושניים שהם אחד

שהם שניים שהם אחד

משמשים יחד בערבוביא

ואז אחכה לאור/חושך

שתמיד ממשיך בעוד

לשיר/שקט

שלא נגמר

ליום שכולו שבת

גם בזעקה

אחכה לו/להם

 

אף על פי שיתמהמה

שבת שלום

רז

Recent Posts

See All
חיי מלכות שבמלכות

ובנעם עליון, בלי לחץ או תהום, מופיע עלינו יום החמישים, יום הביכורים שהתכוננו אליו כבר שבועות. הוא גדול ועמוק, הוא מעֵבר לכל מעֵבר. אך שלא כמו ליל פסח, או פורים או ימים נוראים, כל מהותו נבנה מספירה מ

 
 
 
לבוש מלכות

ושוב, בתזמון מדהים, חוזרת אלינו הפרשה הזו שרוב עניינה - בגדים. והיא השבת שתכין לנו את יום הבגדים והלבושים היהודי - פורים. כי באמת קשה לחשוב על עוד יום שיש כזו התעסקות ב-'מה לובשים?' כמו פורים. אמנם

 
 
 
תחיית המתים

(או 'הלוואי ונהיה סתומים') הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא?[לחינם ספדוו המספידים ו

 
 
 

Comments


bottom of page