תחיית המתים

(או 'הלוואי ונהיה סתומים')

הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא?[לחינם ספדוו המספידים וחנטוהו החונטים וקברוהו הקוברים?]  אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה׳ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם״, מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ: מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים — אַף הוּא בַּחַיִּים. (תענית ה' עמוד ב')

חי יעקב

אבינו לא מת

רצה לגלות

 לפרוע את הקץ

כי זה דבר ידוע

שמה שגלוי

זה לא הסוף

כמו מצרים

שקצו מפני

 בני ישראל

כי ידעו שאין להם

סוף

ומואב שקצו

כי ידעו

שאין בהם מום

אבל יעקב זכה

 שנסתם ממנו

והקץ -

סתימא דכל סתימין

קיצו של יוד שאין לו

סוף

וכך לא מת

יעקב ויחי

וכל הצדיקים

כמו רבֵּנו ש

מת לא מת

מַתֵי ולא מַתֵי

וכך כל מי

שקשור אליהם

כמו אפרים ומנשה

כראובן ושמעון

מה אני בחיים

כך בני בחיים

כך חסידיי בחיים

ועוד אבינו חי

וחנטו אותו

כמו פרי

שחונט

נראה כמת

אבל סופו לתת

פרי

וקברו אותו

באדמה

נראה שגוע

אבל סופו לתחיה

מצמיח ישועה

במערת המכפלה

ואולי גם אני

וכל אשר לי

נזכה לחיים אמיתיים

סתימא דכל סתימין

מעץ החיים

ונחיה לעולם                  (שבת שלום/רז)